פנורמה לילית של הקפה

A

– כָּל פָּנָס הַמַּכְבִּיד אֶת שְׁמֵי הַקָּפֶה הוּא מַזָּל, וּלְוַתִיק הַקָּפֶה פָּנָסוֹ! אֶת בָּחוּר בְּלוֹנְדִּינִי זֶה אֶפְשָׁר לְדַמּוֹת בִרְגָעִים יְדוּעִים לְצֵ’לוֹ: בִּשְׁתֵּי יָדָיו כְּבִשְׁתֵּי קְשָׁתוֹת הוּא מַעֲבִירָן עַל עַצְמוֹ.

בֵּין דֶּקֶל לְדֶקֶל מִתְפַּדֶּרֶת שַֹחְקָנִית שֶׁתָּשִׁיר הַלַּיְלָה מֵעַל בִּימָה פְּסֵידוֹ-מוֹדֶרְנִית שִׁירֵי זוֹנָה מֵלַנְכּוֹלִית; בְּאוֹתוֹ רֶגַע שֶׁל הַפִּדּוּר הִיא מְשַׁנֶּנֶת לְעַצְמָהּ “צָרִיך לִהְיוֹת טִבְעִית מְאוֹד כְּמִצְוַת הָרֶזִ’יסֶר, לְמַעַנְךָ קָהָל!”

אֲבָל עֲלוּבָה זוֹ הַיוֹשֶבֶת בְּפּוֹזָה כֹּה צְנוּעָה לֹא רָאֲתָה מִיָּמֶיהָ זוֹנָה חוּץ מִבַּסְּפָרִים וְעַל הַבַּד.

עַל שְׁנֵי הַמִּפְתָּנִים עוֹמְדִים שְנֵי מְשֻׁגָּעִים: לְאֶחָד מִגְדָל שְֹעַר נְחֹשֶׁת, בַּת צְחוֹקוֹ מְתוּקָה וְהוּא מְשַׁיֵט אֶת עֵינָיו בֵּין הַיּוֹשְׁבוֹת; הַשֵּׁנִי הוּא מְשׁוֹרֵר, חוֹרֵז בַּקְבּוּק עִם שֻׁלְחָן וְסִיגַרְיָה עִם פֶּה.

מִמַּרְאָה לְמַרְאָה מְטַיֶּלֶת אִשָּׁה רַוָּקַת הַקָּפֶה, מוֹלִיכָה אִתָּהּ חָתוּל. כְּלוֹמַר אֶת עַצְמָהּ וּבְעֵינֶיהָ סוֹדוֹת כִירוֹמַנְטִיִּים.

הָאַחִים עוֹמְדִים כְּבָר לְיַד סְפִינַת הַמִּזְנוֹן; זֶה מִצַּד הַהֶגֶה הָאֶחָד וְזֶה מִצַּד הַהֶגֶה הַשֵּׁנִי:

–   אֵינְךָ חוֹשֵׁשׁ שֶׁיִּשְׁבְּרוּ הַיּוֹם אֶת הַשְּׁמָשׁוֹת ?
–   לָמָּה ?
–   כִּי הַיַּיִן יִשָּׁפֵךְ פֹּה הַיּוֹם כַּמַּיִם.
–   אֲנִי אוֹהֵב אֶת רֵיחוֹ הַנִּשְׁפָּךְ!
–   אַתָּה מְדַבֵּר כִּמְשׁוֹרֵר כִּמְעַט! עָלֵינוּ לִמְהֹל קְצָת אֶת הַיֵּינוֹת!
–   שִׁכְרוּת מְזֻיֶּפֶת, הֲרֵי זֶה אַכְזָרִי!
–   הֵם בֵּין כָּךְ לֹא יַבְחִינוּ.
–   אַתָּה טוֹעֶה, הֵם כֻּלָּם דַּקֵּי הַטַּעַם.
–   עָלֶיךָ, אֶחָא יָקָר, לְהַתְחִיל בִּכְתִיבַת שִׁירִים, וְדַוְקָא עַל הַמַּפִּיּוֹת!
אֶחָד מִבֵּין שֻׁלְחֲנוֹת הַשָּׁח […] מַפְלִיט:
–   הַמֶּלֶךְ שֶׁלְּךָ הוּא אִיְדיוֹט תָּמִים, אֲבָל הַמַּלְכָּה הִיא טִפְּשָׁה עַרמוּמִית וְלָכֵן אֲנִי מַשְׁכִּיב אוֹתָהּ!

יֶלֶד קַוְקָזִי מוֹכֵר שְֹרוֹכִים; הוּא שֶׁצָּרִיךְ הָיָה לִהְיוֹת רֹאשׁ בִּרְיוֹנִים שֶׁעֵינֵי פִּגְיוֹן לוֹ מוֹכֵר שְֹרוֹכִים.

הֵקּוֹמִיָקן מוֹשִיט אֶת רֹאשׁוֹ הַבָּלֶה עַד לְעֵינָיו וְשׁוֹאֵל אֶת עַצְמוֹ :
–   הַאִם אֲנִי עָצוּב עַכְשָׁיו אוֹ לֹא ?

נִכְנָס מְשׁוֹרֵר צָעִיר: פָּתֵטִי לְשָׁעוֹת וּבַעַל spleen לְיָמִים; הוּא מְחַבֵּק אֶת הַקוֹמִיקָן הַתּוֹהֶה עַל עַצְמוֹ :
–   רוֹצֶה אַתָּה לִרְאוֹת מַחֲזֶה קוֹמִי, צֵא אֶל הַמִּרְפֶּסֶת !
–   לֹא יְדִידִי, אֲנִי רָעֵב; וּבְשָׁעָה שֶׁאֲנִי רָעֵב אֲנִי מְשַֹחֵק אֶת הַמְלֵט!
אוֹתוֹ רֶגַע פּוֹרֵשֹ לְפָנָיו הַ… אֶת הָאוֹטוֹגְרָפִים שֶׁל גֵּתֶה, שֶׁל לֶסִינְג, שֶׁל הַשּׁוֹעֵר מֵהַבֵּיבָר הַבֶּרְלִינִי, שֶׁל יְדִידָתוֹ שֶׁלֹּא זָכְתָה לִהְיוֹת יֵרִיצָה שְׁנִיָּה וְשֶׁל גְּרֵטָה גַּרְבּוֹ, הַמְּרַמָה, לְפִי דַּעְתּוֹ, אֶת הָעוֹלָם בִּטְרָגִיּוּת מְחֻשֶּׁבֶת.

וְהָרַדְיוֹ: הוּא מוּאָר מִבִּפְנִים כְּמִגְדַּלּוֹר שֶׁל הָאַטְמוֹסְפֵירָה, שֶׁל הַסְטְרָטוֹסְפֵרָה, אִם כִּי הָאַסְטְרוֹלוֹג שֶׁלוֹ מִסְתַּכֵּל בְּמוֹכְרֵי הַגַּרְעִינִים שֶׁהוּא אֵינוֹ יָכוֹל לְפַצֵּחַ מֵאֵין לוֹ שִׁנַּיִם בַּפֶּה.

–   עַכְשָׁיו שְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת! מְפַהֵק הַשָּׁעוֹן בְִפִשּׁוּט מְחוֹגָיו.
אֵין זֶה שָׁעוֹן מֵטֶרְלִינְקִי; הוּא פָּשׁוּט יוֹתֵר מִסֵּמֶל וּמְסַמֵּל יוֹתֵר מִסֵּמֶל. הִנֵּה כַּעֲבֹר חֲמִשָּׁה רְגָעִים שֶׁל מוֹנוֹטוֹנִיּוּת מְדֻמָּה בָּאוֹת שְׁתֵּי נָשִׁים שֶלוּא הָיוּ תּוֹלִים אוֹתָן כּשְׁעוֹנִים הָיוּ כָּל צַיָּרֵי הַקָּפֶה בָּאִים לְכָאן עִם עַמּוּדֵיהֶם, בַּדֵּיהֶם מִכְחוֹלֵיהֶם וּמְצַיְּרִים אַקְטִים. נַעֲבֹר לִשְׁתֵּי הַנָשִׁים הַיּוֹשְׁבוֹת זוֹ מוּל זוֹ וְהַשּׁוֹתוֹת מוֹקָה: לְאַחַת הָיָה שֵֹעָר עַרְמוֹנִי, רָאִיתִי בְּרֵאשִׁית סְתָו; עַתָּה יֵשׁ לוֹ בָּרָק שֶׁל תֶּבֶן מֻזְהָב; גּוּפָהּ אֵינוֹ נְטוּל טַעַם אֲבָל טַעֲמָהּ, יֵשׁ לְהוֹדוֹת, נְטוּל כָּל טַעַם. חֲבֶרְתָּהּ מַעֲרִיצָה אוֹתָהּ אִם כִּי הִיא פָּחוֹת יָפָה מִמֶּנָּה וּבַעֲלַת טַעַם אַחֵר.

הַשָּׁעוֹן מַפְלִיג אֶל חֲצִי הַתֵּשַׁע כְּאֶל חֲצִי חֶרְמֵשׁ הַיָּרֵחַ כִּי בְּרֶגַע זֶה אוֹר הַפָּנָסִים מִתְנַפֵּץ כְּאֵשׁ בֶּנְגָּלִית. כָּזֹאת הִנָּהּ הַפָּנוֹרָמָה הַלֵּילִית מִבְּחִינָה מוֹזָאִית, אֲבָל הָאִישׁוּיוֹת הַמִּתְנוֹסְסוֹת מֵעַל כָּל קֶטַע וָקֶטַע עֲשִׁירוֹת מִמֶּנָּה שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא דֵּקוֹרָטִיבִית וְאֶפְשָׁר לְסַלְּקָהּ, כִּי הַצַּעַר שֶׁל בֶּן-הָאָדָם מָשׁוּל לְ…

אֲנִי מַרְשֶׁה לְעַצְמִי אִינְטֶרְמֵצוֹ פְּיּוּטִי כִּי בִּלְעֲדֵי זֶה הַיֵּינוֹת מְזֻיָּפִים וְהָעֵינַיִם הֵן אַבְנֵי חֵן עֲשֹוּיוֹת זְכוּכִית כְּדֵי לְהַקְסִים אֶת הַכּוּשִׁים וְהַלְּבָבוֹת. זֶה הַשָּׁעוֹן הַסָּגוּר בַּגּוּף, מְשֻׁתָּק עַל מְחוֹגָיו וְעַל מַנְגְּנוֹנוֹ.