מנשה לוין הוציא ספר רב־ענפין בשם ״מאה לילות ביפו העתיקה״, שהוא בבחינת זכרון לדור אחרון (מעין: Fin De Siecie) ושמא: סמל לדור ראשון. לקורא ייראה, אולי, הרומן הזה ככתב־נוטריקון. ואכן, ספר זה מעורר שאלות: מגמת הספרות מהי? מה הם תחומי החופש באמנות? מה הם ״השקדים והצימוקים״ שבהם מותר לתבל את הספרות? ומהו גבול ההתנכרות לכל … קיראו עוד
“הירח, גם מוקיון לפי מהותו, יוצא לזירה שמימית זו בדמות הסייח שחור הפרווה, הוא דוהר מכוכב אל כוכב ומצליף בזנבו על המזלות.” נתקלתי במשפט זה כשדפדפתי בגליונות של כתב־העת “טורים”, גליונות רחוקים, כתובים בשפה נשגבת, מטאפורית, נשכחת. סיפור אינו סיפור שם, אלא מסכת חזיונות שאינה נכתבת אלא נרקמת ולא בעט אלא בחרט אנוש, החוקק דברים … קיראו עוד
א. כמעט שבעים שנה חלפו מיום שהשלים מנשה לוין את הרומן הראשון שלו על חייו בארץ שאליה עלה בשנת 1925 עם גליי העלייה הרביעית, ועל חייהם של חבריו הסופרים והציירים, שאף הם ברובם הגיעו ארצה באותה העת. הרומן מתמקד במגזר צר של החיים בארץ בתקופה שבה החל להיווצר בתל־אביב המרכז התרבותי חלף המרכזים החרבים בתפוצות הגולה. מגזר … קיראו עוד
״מ. לוין רואה את העולם כהלך בעת סופה, ונרתע לאחוריו.״ (יצחק נורמן) א. בשנת 1925 עלה ארצה בחור בן עשרים ושתיים, סופר עברי צעיר, עדין הגוף והנפש, מנשה לוין שמו. את ביכורי יצירתו פרסם ארבע שנים לפני כן בירחון ״קולות״ שיצא לאוד בוורשא, בעריכת אליעזר שטיינמן, ובהגיעו ארצה היו כל נכסיו — בלבבו: חינוך מסורתי … קיראו עוד
מחזות בתרגומו של הסופר מנשה לוין שהוצגו למי צלצלו הפעמונים (הומחז להצגה על-ידי מנשה לוין על-פי תרגומו לספר הנ״ל) – ארנסט המינגווי – ה״אהל״ – בכורה 27.11.1943 הרופא על פרשת דרכים – ברנרד שאו – ה״אהל״ – בכורה 20.10.1945 בית-ספר חדש – פרדינאנד רודה – ה״אהל״ – בכורה 11.10.1949 תעלולי סקאפן – ז.ב.פ. מולייר – ה״אהל״ – בכורה 15.4.1950 העולם ׳אינו יכול לחכות – מ. דקר – … קיראו עוד
מנשה לוין נודע בספרותנו בעיקר כאחד המעצבים המובהקים של לשון התרגום העברית. יקשה להפריז בגודל תרומתו בתחום זה. הוא העניק לנו בלבוש עברי את היצירות ״חוג משפחה״ מאת מוֹרוּא; ״למי צלצלו הפעמונים״ מאת המינגווי; ״התקווה״ מאת מאלרוֹ; ״עלה נידף ברוח״ מאת לין יוּ טאנג; ״בן אחיו של ראמוֹ״ מאת דידרוֹ; ״טיסת לילה״ מאת אגזיפרי; ״בת … קיראו עוד
״חולות כחולים״ הוא רומן ייחודי שיש בו עניין רב הן בתחום הספרות הטהור והן בתחום ההיסטוריוגרפיה של הספרות העברית המודרנית. מדובר בכתב־יד שהיה גנוז כמעט שבעים שנה ועתה הוא יוצא לאור ומביא עמו הד ועדות מן המראות, הניחוח והאווירה ההיולית של החיים בחולות תל־אביב של שנות העשרים. מנשה לוין, מראשוני המספרים הארצישראליים, הגיע בצעירותו לתל־אביב … קיראו עוד
,Two roads diverged in a yellow Wood And Sorry I could not travel both And be one traveler, long I stood And looked down one as far as I could :To where it bent in the undergrowth (“Robert Frost, “The Road Not Taken) א ספר צנום זה – קנקן קטן מלא יין משומר וצלול, שהועלה … קיראו עוד
בשנת 1925 עלה ארצה בחור בן עשרים ושתיים, סופר עברי צעיר, עדין הגוף והנפש, מנשה לוין שמו. את ביכורי יצירתו פרסם ארבע שנים לפני כן בירחון ״קולות״ שיצא לאור בוורשא, בעריכת אליעזר שטיינמן, ובהגיעו ארצה היו כל נכסיו – בלבבו: חינוך מסורתי בבית־אבא, נפש פיוטית־חסידית, ידיעת לשונות אירופה הגדולות וספרותן — וצמאון גדול ליצירה עברית … קיראו עוד
