אודות

מנשה לוין (1903, גרודז’ינסק – אפריל 1981, תל אביב) היה סופר, מתרגם ומשורר עברי.

מנשה לוין היה בן דורם וחברם הקרוב של אברהם שלונסקי ונתן אלתרמן. יצירתו תרמה לספרות העברית, בין היתר, מימד ייחודי של כתיבה סוריאליסטית, המערבת מציאות עם הזיה ודמיון. בזכות מימד זה היטיב לתאר את המיזוג שהתרחש בארץ בין תרבויות ואורחות חיים, בין מזרח ומערב ובין עבר ועתיד, תיאור שהגיע לשיאו ברומן ״מאה לילות ביפו העתיקה״ (1938).
יצירה מוקדמת יותר של לוין, ‘חולות כחולים’, נחשבת לרומן התל אביבי הראשון והיא בעלת חשיבות היסטורית בהיותה “רומן מפתח” שניתן לזהות רבים מגיבוריו, וללמוד באמצעותו על המציאות הקשה ששררה בארץ בשנות העשרים של המאה הקודמת, הן בעולם האמנות והן בתחומי החברה, הכלכלה ובחיי הפרט.
סגנונו המיוחד של לוין ניכר גם בכתיבתו לתיאטרון. מחזהו ״שמשון ודלילה – טרגדיה מהזמן החדש״, מתעלה אל מעל לקשר בין זמן למקום, בין סיבה למסובב, ומתאר את החיים כסחרחרה שבה מתחלפים במהירות אהבות ונאמנויות בשקרים ובבגידות. גם בכך הקדים לוין את זמנו בהעניקו לתרבות העברית מחזה פוסט-מודרני, נטול פאתוס אידיאולוגי מן הסוג שהיה מקובל ביצירות בנות התקופה. הדיאלוגים שרקם קולעים, שנונים, ורלוונטיים גם היום.
כשרונו המיוחד של לוין ורוחה החופשית של יצירתו באים לכלל בטוי גם בשיריו המעטים, שחלקם הגדול נכתבו למגירה ופורסמו רק לאחר פטירתו. את החידה האופפת את שתיקתו כמשורר אפשר אולי לייחס לכך שאופיה האוניברסלי של שירתו לא עלה בקנה אחד עם האידיאל הארץ-ישראלי שקודש על ידי חבורת האמנים אליה השתייך ובקרבה פעל (ונקראה גם בשם ‘טורים’ כשמו של כתב העת שהוציאה).
בצד כל אלה תרם מנשה לוין למדף הספרים העברי גם מספר עצום ורב של כתבים שתרגם ממיטב יצירתם של סופרי העולם. הוא הניח את היסוד לשפת התרגום העברית, בכך שהתאים לכתבים הללו מבנים לשוניים, סגנונות דיבור ומקצבים שהלמו להפליא את המקור. כך תרגם את ״חוג משפחה״ מאת מוֹרוּא; ״למי צלצלו הפעמונים״ מאת המינגווי; ״התקווה״ מאת מאלרוֹ; ״עלה נידף ברוח״ מאת לין יוּ טאנג; ״בן אחיו של ראמוֹ״ מאת דידרוֹ; ״טיסת לילה״ מאת אגזיפרי; ״בית טיבו״ מאת דיגאר; ״ז׳רבאז״ מאת זולא; ״ארץ פירות הזהב״ מאת אמדוֹ, ועוד ועוד.
הרבגוניות שביצירתו של מנשה לוין העניקה לה חיי נצח. מי שלא קרא תרגום פרי עטו יגלה מן הסתם אחת מיצירות המקור שלו, יתפעם משיר שכתב או אולי, באחד הימים, גם יצפה בהצגה שתועלה על פי מחזהו.

מאת: אמנון ז’קונט, 2016


מנשה לוין זכה פעמיים בפרס טשרניחובסקי לתרגום.

לוין נפטר בשנת 1981 בתל אביב. נקבר בבית עלמין הדרום בחולון.


האתר הוקם ביוזמת בני משפחה, על פי צוואתה של מאשה אשתו – להפיץ את כתביו.
האתר נבנה על ידי נאורה שם-שאול neora.pro
תחקיר: רמי אושה | עיצוב גראפי: אסי אבין