אֲנִי מַכְנִיס כַּמָּה מִכֶּם בַּעֲלֵי הַטַּקְט שֶׁבְּחִיוּךְ אֲפִלּוּ לְאִינְטִיִמּיּוּתָה שֶׁל נַעֲרָה אַחַת. אֶת שְׁמָהּ אֲנִי מַעֲלִים כִּי צִלְצוּלוֹ יָקָר לִי כְּעֵינֶיהָ הַיְקָרוֹת לִי שִׁבְעָתַיִם.
הַדִּמְדּוּמִים בְּחַדְרָהּ טֶרֶם הִתְקַלְּשׁוּ וְהִיא שׁוֹכֶבֶת עַל סַפָּה כְּשֶׁרֹאשָׁהּ עַל כַּר שֶׁעָלָיו הֶעֱלָה צַיָּר, אֶחָד מִמַּעֲרִיצֶיהָ, אֶת מַעֲשֵֹה “הַמִּצְנֶפֶת הָאֲדֻמָּה” לְמַעַן שַׁעֲשֵׁעַ אֶת יַלְדוּתָהּ. בְּאֵיזוֹ פִּנָּה מִתְפַּלֵּל קַקְטוּס הוֹדִי, עַל כּוֹנָנִית מְבַשֶֹּמֶת קֻפְסַת פּוּדְרָה ” Rachel 1″ אֶת אַפּוֹ הַבַּרְזֶל שֶׁל כְּלַבְלַב, וְאַלְבּוֹם קָטָן סוֹגֵר עַל דְיּוֹקָנֶיהָ.
הֲזָיוֹתֶיהָ בְּשָׁעָה זוֹ הֵן בְּעֵרֶךְ כָּךְ: “אֶתְמוֹל חִבְּקַנִי בְּגִזְרָתִי וַאֲנִי הֵצַצְתִּי לְתוֹךְ עֵינָיו: הֵן נִרְאוּ לִי אֲיֻמּוֹת. בְּשִֹמְלָתִי הַלְּבָנָה אֲנִי דּוֹמָה לְמַלְאָךְ בְּלִי כְּנָפַיִם. “אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, אָמַר לִי, יֵשׁ לָךְ זְרוֹעוֹת מְנַפְנְפוֹת!” הָעֶרֶב אֵלֵךְ לַקָּפֶה. הוּא יִהְיֶה עָצוּב וַאֲנִי שַׁתְקָנִית. חֲצִי שָׁעָה בְּיוֹם הָיִיתִי אוֹהֶבֶת אוֹתוֹ – יוֹם יוֹם חֲצִי שָׁעָה. זֶהוּ לוּקְסוּס פִיּוּטִי שֶׁנַּעֲרָה עֲנִיָּה כָּמוֹנִי רַשָּׁאִית לְהַרְשׁוֹת לְעַצְמָהּ”.
עַתָּה הִיא אֻמְלָלָה. אֶפְשָׁר הָיָה לְשַׁעֵר אֶת זֶה מֵרֹאשׁ. הִיא מְשַׁלֶּבֶת בֶּרֶךְ עַל גַּבֵּי בֶּרֶךְ בְּאֹפֶן שֶׁרֹאשָהּ צוֹנֵחַ לְמַטָּה. בְיֵאוּשָׁהּ הִיא רוֹאָה לְטָאוֹת בַּשֶּׁמֶשׁ, לְטָאוֹת יַלְדוּתָהּ. הִיא קָמָה וּמִתְלַבֶּשֶׁת. חִנָהּ טָמִיר בְּרִשּׁוּלוֹ. עַל פָּנֶיהָ דֵהֵי הַגּוֹן הִיא שָֹמָה אָבָק דַּקִּיק שֶׁל “Rachel 1 “. הִיא מְכַבָּה אֶת הַחַשְׁמַל וּמִתְבּוֹנֶנֶת לַאֲחוֹרֶיהָ: הַאִם לֹא הִשְׁאִירָה בְּמִקְרֶה אֶת עַצְמָהּ עַל הַסַּפָּה? אֲבָל גַּם הַלַּיְלָה רוֹצֶה לְחַבְּקֵנָהּ כִּי נֶחְמָדָה הִיא.
כֵּן, הַלַּיְלָה יְרֹק כּוֹכָבִים הוּא וְהִיא לְבָנָה מֵאוֹתוֹ הַלֹּבֶן שֶׁל חֲבַצָּלוֹת הַבַּר שֶׁמּוֹכְרִים בְּדִמְדוּמִים וְלָהּ שֵֹעָר בָּשֵׁל עַל רֹאשָׁהּ, שֵֹעָר שֶׁרֵיחַ אֱגוֹזִים נוֹדֵף מִמֶּנּוּ. הִיא עוֹלָה בְּמַעֲלֵה הַסִּמְטָה שֶׁלְּתוֹכוֹ גּוֹלְשִׁים צְלִילֵי הַגֶ’ז. לְתִמְהוֹנָהּ רוֹאָה הִיא אֶת הַמְשֻׁגָּע מִתְנוֹסֵס עַל פִּגּוּם בַּיִת וּמְנַצֵּחַ עַל הַכּוֹכָבִים כְּעַל הַתִּזְמֹרֶת כְּשֶׁהוּא מַרְקִיד אֶת עַצְמוֹ בְּנַחַת. מַה יִּהְיֶה אִם הוּא יִפֹּל לְמַטָּה וְאִיקוֹנִין הָאִשָּׁה הַקָּבוּעַ בְּלִבּוֹ יִתְעוֹפֵף כְּרָקֶטָה מוּל הַשָּׁמַיִם. הִיא מַפְלִיגָה אֶל הַקָּפֶה הַשָּׁט בְּפָנָסָיו לִקְרָאתָהּ.
הִנֵּה הוּא הַמָּלֵא spleen בְּשָׁעָה שֶׁהַנָּשִׁים חוֹרְקוֹת עַל הַגַּגּוֹת שֶׁל קְלוּבֵּי הַלַּיְלָה כְּכִנּוֹרוֹת, בְּשָׁעָה שֶׁהָרַדְיוֹ שׁוֹפֵךְ אֶת סִיּוּטָיו הַכְּרַכִּיִּים.
הִיא יוֹשֶׁבֶת לְצִדּוֹ. הוּא מִסְתַּכֵּל בָּהּ: פּוֹתֵחַ בְּשַֹעֲרוֹתֶיהָ וּמְסַיֵּם בְּעֵינֶיהָ, הַמּוֹטִיב הָרָאשִׁי בְּמַהוּתָהּ. אֲנִי פּוֹרֵשֹ עָלֶיהָ לֵילִיָה מִקְּטִיפָה כְּחֻלָּה כְּדֵי לְגוֹנֵן עֲלֵיהֶם מִגֶּשֶׁם הַכּוֹכָבִים, מֵעֵינֵי סַקְרָנִים וּמִצְּלִילֵי הַגֶ’ז.
