גִּפַּפְתִּי אֶת שַׁחַר הַקַּיִץ.
מְאוּמָה לֹא נָע לִפְנֵי הַטִּירוֹת. הַמַּיִם הָיוּ מֵתִים. גֵיסוֹת הַצְּלָלִים לֹא מָשׁוּ מִנְּתִיב הַיַּעַר. מְשׁוֹטֵט הָיִיתִי, מְעוֹרֵר אֶת הַנְשָׁמוֹת הַחֲרִיפוֹת וְהַתְּמִימוֹת, וְהָאֲבָנִים הַיְקָרוֹת הִבִּיטוּ, וְהַכְּנָפַיִם נִתְרוֹמְמוּ בְּלֹא שָׁאוֹן.
הַמַּעֲשֶֹה הָרִאשׁוֹן הָיָה בַּמְּשְׁעוֹל שֶׁנִּתְמַלֵּא כְּבָר קוֹלוֹת רַעֲנַנִּים וַעֲמוּמִים, פֶּרַח שֶׁהִגִּיד לִי אֶת שְׁמוֹ.
חִיַּכְתִּי לְאֶשֶׁד בְּלוֹנְד שֶׁגָּלַשׁ בֵּינוֹת לָאַלּוֹנִים : בְּצַמַּרְתּוֹ הַכְּסוּפָה הִכַּרְתִּי אֶת הָאֵלָה.
אָז פָּרַשְֹתִּי אֶת הַצְּעִיפִים בַּזֶּה אַחַר זֶה. בַּשְּׁדֵרָה, אַגַּב נִיעַ הַזְּרוֹעוֹת. בַּעֲרָבָה, שֶׁבָּהּ הִלְשַׁנְתִּי עָלֶיהָ לַתַּרְנְגוֹל. בָּעִיר הַגְּדוֹלָה הִיא נָעָה בֵּין הַכְּנֵסִיּוֹת וְהַקִּמְרוֹנוֹת, וַאֲנִי, בְּרוּצִי כְּפוֹשֵׁט יָד עַל גַבֵּי רְצִיף הַשַּׁיִשׁ, רָדַפְתִּי אַחֲרֶיהָ.
בְּמַעֲלֵה הַדֶּרֶךְ, לְיַד יַּעַר שֶׁל עֲצֵי דַּפְנָה, עָטַפְתִּי אוֹתָהּ בַעֲרֵמַת צְעִיפִים, וְהִרְגַּשְׁתִּי קְצָת אֶת גּוּפָה הָעֲנָקִי. הַשַּׁחַר וְהַיֶּלֶד נָפְלוּ לְמַרְגְּלוֹת הַיַּעַר.
בַּהֲקִיצִי הָיָה חֲצוֹת-הַיּוֹם.
