הַאִם יִתָּכֵן שֶׁהִיא תִּסְלַח לִי אֶת הָאַמְבִּיצְיוֹת הָרְמוּסוֹת בָּזוֹ אַחַר זוֹ, – שֶׁקֵּץ נוֹחַ יְתַקֵּן אֶת דּוֹרוֹת הָעֹנִי, – שֶׁיּוֹם הַצְלָחָה יַרְדִּים אוֹתָנו עַל גַּבֵּי הַכְּלִמָּה שֶׁל אִי-חָרִיצוּתֵנו הַפָטָלִית ?
(הָהּ, דְּקָלִים ! יַהֲלוֹמִים ! – אַהֲבָה, כֹּחַ ! – וּלְמַעַל מִכֹּל הַשְֹּשֹּוֹנוֹת וְהַתְּהִלּוֹת ! – מִכָּל צוּרָה, בְּכָל מָקוֹם, – שָֹטָן, אֱלֹהִים, – נְעוּרֵי בְּרִיָּה זוֹ : אָנֹכִי !)
הַלְוַאי שֶׁמִּקְרֵי הַקְּסָמִים הַמַּדָּעִיִּים וּתְנוּעוֹת הָאַחֲוָה הַסּוֹצְיָאלִית יַחֲזִירוּ לְיָשְׁנָהּ אֶת הִתְגַּלּוּת הַלֵּב? ….
אֲבָל הָעַרְפָּדִית הַמְעַנֶּגֶת אוֹתָנוּ כּוֹפָה אוֹתָנוּ שֶׁנִּשְׁתַּעֲשֵׁעַ בָּזֶה שֶׁהִיא הוֹתִירָה לָנוּ, אוֹ שֶׁנִּהְיֶה מְגֻחָכִים בְּצוּרָה אַחֶרֶת.
לְהִתְעַלֵּל בַּפְּצוּעִים, בָּאֲוִיר הַלֵּאֶה וְהַיָּם; בְּסִגּוּפִים, בְּדִמְמַת הַמַּיִם וּבַאֲוִיר הָרוֹצְחִים; בָּעִנּוּיִּים הַמְגַחֲכִים, בְּדִמְמָתָם הָאַכְזָרִית וְהַמִּתְעַרְבֶּלֶת.
