מַרְאוֹת אָבִיב – חַלּוֹנוֹתַיִךְ
אֶת יַמֵּךְ יְשַׁקְּפוּ, עִיר !
עַל רִקְעָם-תְּכֵלֶת אֳנִיוֹת עוֹגְנוֹת
וּמִסְגַּרְתָּם זָהָב קְלָסִּי
הָהּ, נוֹף !
כְּרוּבִים אִלֵגוֹרִיִּים יְרַנְּנוּ
בַּשָּמַיִם הַקְּמוּרִים עֲלֵי גַּגּוֹת,
לַפִּידֵי בְּרוֹשִׁים בִּידֵיהֶם,
הָהּ, חֲזוֹן הַצַּיָּר !
בְּכוּכֵי רְחוֹבוֹתַיִךְ
אֶת חַגֵּךְ יְלָדִים יְחֵפִים יַכְרִיזוּ.
נָאִים הֵם כִּי פְּרָחִים יִמְכֹּרוּ.
