לְיַד הַדֶּקֶל נְטוּל יָפְיוֹ הַגִּזְעִי סִפֵּר אָדָם צָעִיר לְאֵיזוֹ אַפְרוּרִית-עֵינַיִם חֲלוֹם בְּנֻסַּח פְרוֹיד. אַפְרוּרִית עֵינַיִים זוֹ שֶׁהָיְתָה פַּעַם מְשׁוֹטֶטֶת בְּיַעַר יְחֵפַת רַגְלַיִם, פִּטְרִיּוֹת בְּשַֹעֲרוֹתֶיהָ וְאֵיזֶה פַאוּן בִּדְמוּת אַרְנָב בְּעִקְבוֹתֶיהָ, הִתְאַהֲבָה בְּבָחוּר זֶה. לְהַלָּן נִרְאֶה אִם הִיא תְּקַפֵּד אֶת פְּתִיל חַיֶּיהָ הַיָּרֹק הָאֲבִיבִי.
– קָשֶׁה לִי לְדַיֵּיק אֶת הַזְּמַן… שׁוֹמַעַת אַתְּ אֶסִי?… תְּחִיָּלה הָיָה שֶׁטַח מֵימִי לְלֹא שָׁמַיִם וּלְלֹא אֹפֶק… אֶסִי, חִדְלִי לְהִשְׁתַּקֵּף בְעֵינַיךְ אַתְּ, כִּי הֵן מַרְאוֹת מְזֻיָּפוֹת… עַל גַבֵּי שֶׁטַח זֶה שֶׁהִתְקַמֵּט כְּשִֹמְלַת קְטִיפָה כֵּהָה הוֹפִיעָה אֳנִיָּה… אֶסִי, אַתְּ אֵינֵךְ עַכְשָׁיו בְּיַעַר דּוֹלֵף אֶלָּא יוֹשֶבֶת מוּלִי בְּדִמְדּוּמֵי סְתָו שֶׁאֶפְשָׁר לְצַלְּמָם. הַאִם רָאִית פַּעַם טֶבַע דּוֹמֵם שֶׁל מַרְק שָׁגָאל, הָיָה זֶה הַמַּרְאֶה: שְׁעוֹן קִיר וְעָלָיו דָּג מְעוֹפֵף, לֹא רָאִית אֶסִי?… שֶׁיֵּשׁ לְהוֹדוֹת: עִם הֱיוֹתֵךְ חַיֶּטֶת בַּעֲלַת טַעַם אֵין לָךְ כָּל הֲבָנָה בַּצּוּרוֹת הָאָמָּנוּתִיוֹת הַמּוֹדֶרְנִיּוֹת, וְהַמֵּמַד הָרְבִיעִי הַמְכַרְסֵם אוֹתָנוּ כָּעַיִט אֶת כְּבֵדוֹ שֵׁל פְּרוֹמֵתֵאוּס אֵינוֹ מְעַנֶּה אוֹתָךְ כְּלָל וּכְלָל.
– יִתָּכֵן כִּי הָאָמָּנוּת זָרָה לִי, אֲבָל הָאַהֲבָה, לֹא וָלֹא!
– אֶסִי, כַּמָּה נְיוּאַנְסִים שֶׁל אַהֲבָה מַכִּירָה אַתְּ לְפִי הַגְדָּרָתוֹ שֶׁל סְטֶנְדַל?…
– יְכוֹלָה אֲנִי לְהַגִּיד בְּלִי הִתְפָּאֲרוּת שֶׁאַף אֶחָד… הִנֵּה קָרָאתִי בְּסֵפֶר…
– אֶסִי, אָמַרְתִּי לָךְ שֶׁתֶּחְדְּלִי לִקְרֹא סְפָרִים. עָלַיִךְ לִקְרֹא אֶת הַיָּם, אֶת עֵינַיִךְ אַתְּ, שׁוֹמַעַת אַתְּ אֶסִי!…
– לֹא אוּכַל יַקִּירִי! עָלַי לִקְרֹא אוֹתִיּוֹת, סְכוּם עָצוּם שֶׁל אוֹתִיּוֹת.
– אֶסִי פַּשְׁטוּתֵךְ מְבִיאָה אוֹתִי לִידֵי יֵאוּשׁ…
– אֲבָל סַפֵּר נָא אֶת חֲלוֹמְךָ!…
– לֹא… כִּי אֳנִיָּתִי הַכְּחֻלָּה הִיא סִימְבּוֹלִיסְטִית, מִטְעָנָהּ עֵינֵי נָשִׁים נְתוּנוֹת בְּתוֹך נַרְתִּיקִים זְעִירִים. אוֹהֵב אֲנִי בָּאִשָּׁה אֶת עֵינֶיהָ כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי אוֹהֵב בַּגֶּשֶׁם אֶת הַטִפּוֹת, בָּאוֹפֵּרָה אֶת הַסּוֹפְּרָנוֹ הַלִּירִי. וְאַתְּ, אֶסִי, מַה אוֹהֶבֶת אַתְּ בְּגֶבֶר ?
– נִדְמֶה לִי שֶׁהַכֹּל וְלֹא כְלוּם.
– אֶסִי, אִלְמָלֵי רֵיחַ הַיַּעַר הַנּוֹדֵף מִשְֹּעָרֵךְ, וְרֵיחַ הַגְּשָׁמִים זְהוּבֵי הַבְּרָקִים הַנּוֹדֵף מִיֵּשׁוּתֵךְ, לֹא הָיִיתִי יוֹשֵב אִתָּךְ בְּשָׁעָה כֹּה יְקָרָה, שׁוֹמַעַת אַתְּ אֶסִי?
– אֲנִי שׁוֹמַעַת וּמִתְעַצֶּבֶת.
– אֶסִי, עוֹד מְעַט וְהַלַּיְלָה יַהֲפֹךְ אֶת הָעִיר לְבַד סִינֵמָטוֹגְרָפִי.
– וּמַה תַּעֲשֶֹה עִם אֳנִיָּתְךָ הַכְּחֻלָּה.
– אַטְבִּיעַ אוֹתָהּ, אֵיזֶה מַחֲזֶה !
– וְעֵינֵי הַנָּשִׁים, מַה יְּהֵא אִיתָּן ?
– אֲכַבֶּה אוֹתָן. הֲרֵי אֵינֶנִּי יָכוֹל לִקְבְֹּעַ אוֹתָן בַּשָּׁמַיִם.
– מַדּוּעַ לֹא ?
– דַמִּי לְעַצְמֵךְ שֶׁאֵיזֶה גֶּבֶר נִפְגָּשׁ עִם אִשָּׁה מְפֻדֶּרֶת מְגֻשֶּׁמֶת וְהוּא רוֹצֶה לִרְאוֹת אֶת עֵינֶיהָ וְהִנֵּה הֵן בַּשָּׁמַיִם! זֶה מְגֻחָךְ !
– אֲבָל זֶה יִהְיֶה יָפֶה מְאוֹד !
– יָפֶה! סְבוּרָה אַתְּ, אֶסִי, שֶׁהַלַּיְלָה הוּא לֵיל קַרְנָבָל, וְהַשָּׁמַיִם הֵם אַרְלֵקִין טְלוּא עֵינַיִם !
– הוֹ, כַּמָּה זֶה פַנְטַסְטִי !
– אֵינֶנִי יָכוֹל אֶסִי! אֲנִי מַטְבִּיעַ אֶת הָאֳנִיָּה הַכְּחֻלָּה.
– אַתָּה אַכְזָר !
– גַּם טוֹב-לֵב ! הִנֵּה וַאֲכַבְּדֵךְ בִּגְלִידָה.
– כֵּן, אַתָּה גַּם טוֹב-לֵב. אֲנִי רוֹצָה קְרֵם-שׁוֹקוֹלָד.
אֲנִי נוֹתֵן לַדִּמְדּוּמִים לְסַיֵּם. כִּי הַלַּיְלָה עוֹמֵד מֵאֲחוֹרֵי כָּל בַּיִת. כָּל אִשָּׁה.
