פְּתִיחַת הַמְסַפֵּר :
– לְאַחַר כִּשְׁלוֹנָהּ שֶׁל הָאָמָּנוּת הַקֻּבִּיסְטִית יִקְשֶׁה לִי לְהַגְדִּיר אֶת קְלַסְתֵּר פָּנַי הַזוֹיתִיִּים. מִי הוּא בְּעֶצֶם פִּיקָסוֹ? אִם לֹא לוּלְיָן אִינְטֵלֶקְטוּאָלִי שֶׁרִמָּה אֶת הַצַּיָּרִים הַקַּרְתָּנִיִּים שֶׁבָּאוּ לְפָּרִיז עַל מְנַת לְשַׁווֹת צוּרוֹת הַנְדָּסִיוֹת לְבָתֵּי הַקַּשׁ שֶׁהָעִזִּים כִּרְסְמוּ אֶת גַּגּוֹתֵיהֶם כֹּה אִידִילִית.
אֶחָד מִן הַמְסֻבִּים, צַיָּר שֶׁלָּן תַּחַת כָּל גִּשְרֵי פָּרִיז וְהִטְמִין לְתוֹךְ כִּיסָיו אֶת בָּבוּאוֹת הַקְלָסִיקָנִים מֵהַלוּבְר :
– אַתָּה צוֹדֵק, פִּיקָסוֹ הוּא שַׁרְלָטָן.
הַמְסַפֵּר :
– אַל נַעֲשֶֹה עַתָּה בִּקֹּרֶת אָמָּנוּתִית. אֲפִילּוּ הַסְּנוֹבִּים גַּם כֵּן חָדְלוּ כְּבָר לְהִתְעַנְיֵן בָּהּ מִיוֹם שֶׁאוּטְרִילוֹ הִתְעַשֵּׁר וְחָדַל לְשַֹחֵק בְּרַכֶּבֶת בֵּיתִית וּלְהִשְׁתַּכֵּר וּמוֹדִילְאַנִי נַעֲשָֹה קְלַסִיקָן וְהַצִינִיזְמוּס שֶׁל וַן דוֹנְגֶן חָדַל לְעַנְיֵן אֶת יְפֵהפִיּוֹת הַפְּלִיאַז’וֹת. רְצוֹנִי לְשַׁעֲשֵׁעַ אֶתְכֶם הַלַּיְלָה.
כּוֹס אַרַק, זַכִּי !
רֶקַע בֵּית הַקָּפֶה בְּשָׁעָה זוֹ :
מְנִיפַת רָאשֵׁי נָשִׁים; וַאֲשֶׁר לַגְּבָרִים, לָהֶם הַשְׁרָאָה אֶפִּית בַּאֲשֶׁר וִתְּרוּ עַל הַלִּירִיּוּת לַֹאֲהוּבוֹתֵיהֶם.
“בְּהַצָּגַת קִרְקָס הִתְאַהַבְתִּי בָּאַקְרוֹבָּטִית שֶׁקָּפְצָה מִטְּרַפֶּצְיָה לִטְרַפֶּצְיָה מִמַּעַל לְרַעֲמוֹת אֲרָיוֹת שֶׁנָּהֲמוּ בְּתוֹךְ סוּגַר הָאַרְיֵה תַּחַת עֵינָיו וְשׁוֹטוֹ הַמְהַפְּנְטִים שֶׁל אָדָם צָעִיר. לְצִדִּי יָשְׁבָה אַחַת בְּלוֹנְדִּית בֵּין כְּמִישׁוּת לְרַעֲנַנּוּת. בְּעֵינַי מָצְאָה חֵן בְּשֶׁל כִּעוּר יָדוּעַ שֶׁהִגְדִּיל אֶת עֵינֶיהָ וְהִרְחִיב אֶת פִּיהָ. אֲנִי סִפַּרְתִּי לָהּ עַל צֵיד אֲרָיוֹת וּבָגַדְתִּי בָּאַקְרוֹבָּטִית שֶׁהִיא עֲלוּלהָ בְּכָל רֶגַע לִהְיוֹת טֶרֶף לְלֹעָם.
יָצָאנוּ מֵהַקִּרְקָס בְעֶרֶב סַגְרִיר. בְּעָבְרִי אֶת הַפְּלָקָטִים נִזְכַּרְתִּי בְּעַצְבוּתָהּ שֶׁל הָאַקְרוֹבָּטִית הַמְסִירָה בְּרֶגַע זֶה אֶת אִפּוּרָהּ, אֶת מִכְנְסֵי הַטְּרִיקוֹ וּמִשְׁתַּהָה רֶגַע עֵירֻמָּה לִפְנֵי הָרְאִי.
הֱיוֹת וְהַבְּלוֹנְדִּית הָיְתָה רְגִילָה – אַגַּב, טָעוּת הִיא לַחֲשׁוֹב שֶׁיֵּשׁ נָשִׁים רְגִילוֹת – אָמַרְתִּי לָהּ :
– אֲנַחְנוּ, בְּעֶצֶם, יְכוֹלִים לֶאֱהֹב זֶה אֶת זֶה.
פָּנָס רָדַף פָּנָס. לָחַצְתִּי אֶת יָדֶיהָ לְאַחַר שֶׁהוֹצֵאתִין מִתּוֹךְ כְּסָיוֹתֵיהֶן בְּעַצְבָּנוּת קַלָּה בֵּין אַרְבַּעַת כָּתְלֵי חַדְרִי.
מֵאָז הָיְתָה לַיְלָה לַיְלָה מְבִיאָה לִי קַפְּרִיזָה אַחֶרֶת. וַאֲנִי סְבַלְתִּיהָ לְזֵכֶר הָאַקְרוֹבָּטִית.
יוֹם אֶחָד, גַּם לִי הָיוּ קַפְּרִיזוֹת, זִמַּנְתִּי אֶת שְׁתֵּיהֶן יַחַד וּוִילוֹן לֹא שָׁקוּף בֵּינֵיהֶן. הָאַקְרוֹבָּטִית, זוֹכְרֵנִי, מָתְחָה אָז אַגַּב הֲנָפַת שִֹמְלָה אֶת גַּרְבֶּיהָ עַל יְרֵכַיהָ הָעֵירֻמּוֹת.
לִשְׁתִּיהֶן הָיוּ עֵינַים יְרֻקוֹת בְּשֶׁל אוֹר הַיּוֹם מִסְתָמָא. שֶׁקְסְפִּיר הָיָה אוֹמֵר שֶׁאֵלֶּה הָיוּ נַחֲשֵׁי קִנְאָה, אֲנִי אֵינֶנִּי אוֹמֵר כָּךְ. הֵן הֵבִינוּ לִטְרָגִיוּתִי וְחִיְכוּ רַק לִי. סִלַּקְתִּי אֶת הַוִּילוֹן הַלֹא שָׁקוּף וְהִצַּגְתִּין בְּאוֹר מָלֵֹא. הַמּוּזָר, שֶׁהֵן שֹוֹחֲחוּ בְּחִבָּה. הָאַקְרוֹבָּטִית גִּלְּתָה בַּבְּלוֹנְדִּית גְּמִשׁוּת רַבָּה, וְזוֹ הָאַחֲרוֹנָה הֶעֱרִיצָה בְּגָלוּי אֶת רַגְלֶיהָ הַמְנַגְּנוֹת עַל עֵינֵי הַצּוֹפִים בַּקִּרְקָס. שְׁלָשְׁתֵּנוּ עִשַּׁנוּ. הָיוּ אֵלֶּה רִגְעֵי אֶקְסְפַּנְסְיָה יְקָרִים. לֹא אֶשְׁכָּחֵם! יָרַדְתִּי לִקְנוֹת קוֹנְיָאק. בַּדֶּרֶךְ דִּמְיַנְתִּי סְצֵנוֹת רֶצַח שׁוֹנוֹת הַצְּפוּיוֹת לִי בְּשׁוּבִי. לְתִמְהוֹנִי הִפְתַּעְתִּין חֲבוּקוֹת. שְׁלָשְׁתֵּנוּ עֵירֻמִים בְּעָשָן סִגַרְיוֹת הַמַּאֲפִיר אֶת הַדִּמְדּוּמִים – כֹּה אֶזְכֹּר אֶת אַהֲבָתֵנוּ.
הַמְסַפֵּר הִצִּית סִיגַרְיָה. טַבָּעוֹת כְּחֻלוֹת סָגְרו אֶת עֵינֵי הַשּׁוֹמְעִים. גְּמַלֵּי הַלַּיְלָה עָבְרוּ אֶת הָרְחוֹב. הַמְּחוֹגִים סָחֲבוּ אֶת רִגְעֵיהֶם הַנִּרְדָּמִים אֶל הַשַׁחַר.
וְהַסּוֹף ? תָּבְעוּ מִסָּבִיב.
הַסּוֹף, גִּיחֵךְ הַמְסַפֵּר, הִנֵּהוּ בְּעֶצֶם הַבְּרֵאשִׁית!… כַּמָּה אַתֶּם סַקְרָנִים !
הוּא הִתְרוֹמֵם מִמּוֹשָׁבוֹ. דַּק הָיָה כַּצֵּל. גַּבּוֹתָיו הָיוּ גַּם כֵּן דַּקּוֹת כְּאֵצֶל מְשַֹחֲקֵי קְלָפִים וָתְיקִים וּשְֹפָתָיו הָיוּ גַּם כֵּן דַּקּוֹת כְּשׁוּלֵי כּוֹס שֶׁהוּרְקָה מִיֵּינָהּ, מֵרַעֲלָהּ.
– יוֹם אֶחָד טִיַּלְתִּי; בְּיֶתֶר דִּיּוּק – בְּדִמְדּוּמֵי יוֹם קַיִץ, אַגַּב הַדִּמְדּוּמִים נָאִים הֵם לְרֶצַח שֶׁבַּלֵּב. הָאִשָּׁה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁנִּתְקַלְתִּי בָּהּ בְּאוֹתָהּ סִמְטָה הַמִּסְתַּיֶּמֶת בְּפַרְבָּר שׁוֹמֵם, הַיְנוּ זוֹנַת הַלַּיְלָה הָרִאשׁוֹנָה, הָיְתָה הָאַקְרוֹבָּטִית. הָיָה זֶה רֶגַע רְאִינוֹעַ; נֶּהְדָּר, אֲבָל פָּחוֹת פָּתֵטִי וְיוֹתֵר אֱנוֹשִׁי. לַשִֹּמְחָה יֵשׁ מִסְגֶּרֶת אֲבָל לָעֶצֶב אֵין כֹּל. כַּמָּה זֶה בָּנָלִי! הִשְׁלִיכוּ אוֹתָהּ מִן הַקִּרְקָס כִּי בְּשִׁכְרוֹנָהּ סָטְרָה עַל לְחִי הַמְנַהֵל. הִזְכַּרְתִּיהָ אֶת טִיוּלֵינוּ הַקְּטַנִּים בְּאַהֲבָה. הִיא בָּכְתָה. גַּם זוֹנָה יְכוֹלָה לִהְיוֹת סֶנְטִימֶנְטָלִית. אֲנִי לִטַּפְתִּי אֶת יָדָהּ. זֶה שָׁנָה שֶׁגֶּבֶר לֹא לִטֵּף אֶת יָדָהּ, וְנִשַּׁקְתִּי פַּעַם גַּם אֶת פִּיהָ הַמֻּרְעָל. גַּם לַטֻּמְאָה טַעַם שֶׁאַתֶּם הַטְּהוֹרִים לֹא טְעַמְתֶּם אוֹתוֹ מִימֵכֶם!
הִיא הָלְכָה לְיֵעוּדָּהּ כְּשֶׁסּוּדָרָהּ הַמִּשְׁיִי מְשֻׁלְשָׁל וּבְצַוָּארָה קָפוּא כָּל הַיָּגוֹן. אוֹתוֹ עֶרֶב הָלַכְתִּי לִרְאוֹת אֶת “כַּרְמֶן”, אֶת כַּרְמֶן הַסְּפָרַדִּית, כִּי זָקוּק הָיִיתִי לָתֵת לַהִתְרַגְּשׁוּת אֶת בִטּוּיָהּ, הָאָמָּנוּתִי דַּוְקָא!
– וְהַשְּׁנִיָּה, הַבְּלוֹנְדִּית ?
– אָה, זוֹ שֶהָיְתָה מְבִיאָה לִי בְּכָל יוֹם קַפְּרִיזָה חֲדָשָה שֶׁנַּפְשִיּוּתָה הָיְתָה מְזֻיֶּפֶת מֵעִקָּרָה ?
– כֵּן.
– יְדִידִי, הִנֵּה הַלַּיְלָה מִסְתַּיֵם אֲבָל אֲנִי אֶת לִבִּי טֶרֶם סִיַּמְתִּי !…
