הרהורים

A

מתוך “אילומינציות”

הַכָּאַת אֶצְבָּעֲךָ עַל הַתֹּף מְפָרֶקֶת אֶת כָּל הַצְּלִילִים וּמוֹלִידָה אֶת הַהַרְמוֹנְיָה הַחֲדָשָׁה

בְּצַעַדְךָ צְעַד, הַהִתְקַדְּמוּת שֶׁל אֲנָשִׁים חֲדָשִׁים וּמַהֲלָכָם הַקָּצוּב.

אַתָּה מַטֶּה אֶת רֹאשְׁךָ: הָאַהֲבָה הַחֲדָשָׁה! אַתָּה מַחֲזִיר אֶת רֹאשְׁךָ, – הָאַהֲבָה הַחֲדָשָׁה !

“שַׁנֵּה אֶת גּוֹרְלוֹתֵינוּ, נַדֵּה אֶת הָאֲסוֹנוֹת, הָחֵל מֵהַזְּמַן”, מְזַמְּרִים לְךָ הַתִּינוֹקוֹת. “הַעֲלֵה לְאֵיזֶה מָקוֹם שֶׁהוּא, אֶת תַּמְצִית אָשְׁרֵנוּ וּנְצָרֵינוּ”, מִתְחַנְּנִים לְפָנֶיךָ.

בָּאתָ מֵהַתָּמִיד, תֵּלֵךְ לְךָ לְאַרְבַּע הָרוּחוֹת.