שישה תחריטי נחושת
1
כבשים בשמים, כבשים על הכיכר – שמש בצמרם, שמש בטלפיהם. באופק דוממים גמלי הרים: צוואר על דבשת, צוואר על דבשת.
לרגלי שמי הכבשים: צל דקלים משולש. הצל מלקק מחצלת, גבו של אברהם: אצבעותיו המטובעות באור.
הוא לא מנמנם בצלן היערי של חיות בבל המפוסלות באבן; הוא מנמנם בצל כבשיו, שהשמש בצמרם, בצל הבארות, שהנערות יורדות לתוכן כבדים, בצל הדקלים, שהרוח מלקטת את תמריהם.
עבד קטן, עיר עירום, צמיד בירכו, זוחל בצב למחצלת ומלקק מים מכד.
פתע: פעמונים! מפי העבד האדום בכרכום מזנקים מים ירוקים: גמלים על דבשות ההרים. אברהם מכניס את אצבעותיו המטובעות לצל הדקלים: כושי שטוח לפניו כעקרב.
שמי הכבשים גולשים, גולשים, וגמלים באים. הם רובצים, והערב רובץ אתם: שטיח מעופף.
אברהם רם עתה כדקל: סוחר העבדים הוא מצרי; לא הנילוס בעיניו, תניניו בעיניו.
עבד אחר עבד: פרופיל הפנים לאופק כבפרסקות. אברהם משטח אצבעותיו המטובעות על מקלו: צבועים אלה, הם גומעים את החלב מעטיני הכבשות!131
סוחר העבדים: ספינקס נודד, מחייך אל הלילה, היוצא אליו מבין ההרים. הלילה מביא גמל במתגו: כולו פעמונים, כמספר הלילות בירח אחד.
נערה צונחת מבין הדבשות, כמבין ההרים, לרגלי אברהם. היא מביטה על הדקלים, על הרימונים שעל המחצלת.
סוחר העבדים חובט אחורנית על רגלי העבדים.
אברהם נותן לנערה רימון. זה גולש בין ירכיה. מי צוחק: פעמוני הגמל, שיני הנערה!
הספינקס הנודד שוקל את הזהב בין מדבר למדבר.
מעבר אחד: הלילה יורד על שמי הכבשים. מעבר השני: וילון יום עוד מורם: שרה מביטה.
2
הלילה שקדי, כי הגר שקרית.
היא לא נמה בסוף הנילוס; היא נמה לרגלי ההרים, שמדבשותיהם צנחה. חלום להגר: תנינים ירוקים רוכבים על גמלים. היא קורסת על ארבע: לא, זה הירח. הוא שט בשמי הכבשים. היא מחייכת ומגפפת את הרימון: בובה אדומת לחי.
לילו של אברהם: זית זקן בלילה.
קוראים לו: הכוכבים… לא, זה הירח. הוא יוצא. שמאלה: הכבשים כחולים. ימינה: הגר נמה באוהל שחור. הוא מסלק את וילונו: היא, שתמול צנחה מדבשות ההרים. הרימון נם סמוך לנזם אפה.
פתע: היא פוקחת את עיניה: הנילוס בניסן, וריח שקדים לו. אחד-אחד באים זמירי מצרים, ומימי הנילוס במקוריהם.
השחר כה רחוק, והירח כה קרוב.
זמר, ירח, כי אתה הזמיר!
צבי, שדילג אחרי הגמלים, אחרי הגר, מביט מעל סף סלע, ושרה מביטה מעל סף אוהלה.132
3
לילה-לילה מזמר הירח, וריח שקדים לו.
לילה-לילה צלו של אברהם על שמי הכבשים, על האוהל השחור. לילה-לילה בא הנילוס, ועל מימיו הניסניים זמירים כחולים. לילה-לילה נמה הגר לרגלי ההרים, שמדבשותיהם צנחה תמול ותמולים.
לילה-לילה רוטטים שדיה בכפות ידיה.
לילה-לילה עולה צבי מול אוהלה, וקרניו בהרים.
לילה-לילה פעמונים ללא גמלים.
לילה-לילה רואה אברהם ספינקסים מדלגים בין הכוכבים. לילה-לילה קורא הצבי לשרה.
לילה-לילה הם מביטים לתוך אופל אחד.
4
יום ובארו.
שרה:
״כחולה את.״
הגר:
״הנילוס כחול.״
שרה:
״אדומה את.״
הגר:
״האלמוג אדום.״
שרה:
״ירוקה את.״
הגר:
״הלילה ירוק.״
שרה:
״מצרית את.״133
הגר:
״הלילה בי.״
שרה:
״אני הגברת.״
הגר:
״אני השפחה.״
שרה:
״העלי את הבאר בכרך!״
5
יום ושני ילדיו: פרי ופרי מעץ.
יום וצחוקם:
הנה גמל עיוור מלחך את ההרים.
הנה עבד עיוור טוחן את הרוח.
הנה חמור עיוור מטפס כחתול.
הנה חליל מכה בשמי הכבשים.
הנה הטבעות על אצבעות אברהם.
הנה הכדים יורדים אל הערב.
הנה פחד ההרים.
הנה ליל האם.
6
המדבר לבן וגמליו שחורים.
אברהם:
״הנה הלחם והנה הכד.״
הגר:
״רחוקה הבאר, ומימיה אין.״
אברהם:134
״לבי מימיה.״
הגר:
״הנה הילד, והנה המדבר.״
אברהם:
״צלו אני.״
הגר:
״הנה הילד בוכה.״
טורים (1938)135
