* בְּאֶחָד מִן הַיָּמִים הוֹשַׁטְתִּי וֶרֶד קָמֵל לְמֶחֱצָה. לִבְתוּלָה זְקֵנָה : בָּבוּאָתָהּ הַצְּנוּעָה אֶצְבְּעוֹתֶיהָ לְלֹא טַבָּעוֹת רָעֲדוּ. הַאִם לֹא שִׁקְּפָה בִּגְבִיעוֹ חִנָּהּ מִלְּפָנִים. שְׁכֶנְתִּי הָיְתָה מֵאַחֲרֵי דֶּלֶת חֵרְשָׁה, וַאֲנִי חָמַקְתִּי תָּמִיד מִנּוֹכְחוּתָהּ הַיְקָרָה. הַיּוֹם הִנְנִי אוֹסֵף כְּעָלִים כְּמוּשִׁים : אֶת עֵינֶיהָ, שִׁירֶיהָ, אַנְחוֹתֶיהָ. אָחוֹת רַחֲמָנִיָּה הָיְתָה עַל פִּי גּוֹרָלָהּ וְאָמָּנוּתָהּ. הַחוֹלִים עִרְטְלוּ אֶת לִבָּהּ כְּהַסְתָו … קיראו עוד
Proof-tovas (67)
* בְּשָׁעָה שֶׁבְּתוּלָה זְקֵנָה מְשֻקֶּפֶת בִּרְאִי אַרְנָקָהּ אוֹ בְּמַרְאָה כְּמוּשָׁה: פָּנֶיהָ – אַקְוָרִילַת נְיָר מְכֻרְכֶּמֶת – וּמְאַבֶּקֶת אוֹתָם בְּפּוּדְרָה : הוֹבִיגָן, חָרִיף, בְּשָׁעָה זוֹ , אַפּוֹלוֹ שֶׁל גֶּבֶס, שֶׁל בְּרוֹנְזָה, מֻצְנָע עַל כַּן, נָשַּק לָהּ, כִּי אֲסוֹנָהּ יָפֶה וּקְלָסִי ! בְּשָׁעָה שֶׁאַלְמָנָה צְעִירָה מְדַפְדֶּפֶת בְּאַלְבּוֹם צִלּוּמֶיהָ בְּמִכְתְּבֵי הָאַהֲבָה שֶׁל אֵלֶּה שָׁלֹּא יֹאהֲבוּהָ יוֹתֵר, בְּשָׁעָה … קיראו עוד
* הַגֶ’ז צוֹרֵחַ : – חֲצוֹת לַיְלָה ! דוֹרוֹתִי מַחֲוִירָה : – הַכּוּשִׁי נַעֲשָֹה הִיסְטֵרִי ! אָמְנָם : הוּא זוֹרֵק אֶת שִׁינָּיו וּכְּסָיוֹתָיו הַלְּבָנוֹת. עֵינֵי דוֹרוֹתִי מִצֶּבַע הַנִּיאָגָרָה נִבְהָלוֹת : הַמַּרְאוֹת רוֹקְדוֹת לְקֶצֶב הַסַּקְסוֹפוֹן וְאֵיזוֹ בְּלוֹנִדִּינִית מִתְפַּשֶּׁטֶת בָּהֶן. צְעָקוֹת : – בִּטְנָהּ מְכֹעֶרֶת ! אֵיזֶה יָשִׁישׁ מַצְלִיף בְּאֶצְבְּעוֹתָיו הַמְטֻבָּעוֹת. רוּפְיַן צָעִיר מִשְֹתַּעֵר עָלָיו : – … קיראו עוד
* זֶהוּ הַסְּתָו הַזָּהוּב בְּעֵינֵי הַצִפֳּרִים הַמִּתְעוֹפְפוֹת מִמַּראַת הַקָּפֶה. הֵן נוֹשְׁרוֹת עַל שַׁלֶּכֶת סְגֻוּלָה הַפְּרוּשָֹה עַל הַיָם. זְרֹק קוֹנְכִיָּה עֲצוּבָה זוֹ וְאֳנִיָּה שִׁכּוֹרָה תָּנוּעַ בָּאֹפֶק הָרָחוֹק. שָׁעָה כָּזוֹ בְּקָפֶה שֶׁאוֹרְחָיו מֵתוּ וְצִלְלֵיהֶם בְּמַרְאוֹתָיו. חַיֵּךְ אֶל תּוֹךְ כּוֹס הַיַיִן. מוּלְךָ גָּמָל הוֹזֶה כַּסְפִינְקְס. בְּתוּלָה זְקֵנָה מְנַפְנֶפֶת פֶּרַח יַסְמִין. הִתְרוֹמְמוּ שְׁחָפִים. סוּסֵי הַסּוּפָה : אֲנִי … קיראו עוד
* זַמָּרֵי חֲצֵרוֹת, קַבְּצָנֵי הָאָבִיב, הַשְׁמִיעוּ הַרְמוֹנִיקוֹת פִּיכֶם. לְמַעַן יַלְדֵי הַמַּרְתֵּפִים הַחִוְרִים, לְמַעַן הַפְּסַנְתֵּרִים הַמַּכְמִישִׁים מִתְחוּ אֶת אָקוֹרְדְּיוֹנֵי לִבְּכֶם. שֶׁמֶשׁ כְּרַכִּית, לַטְּפִי אֶת הַגַּגּוֹת, אֶת הָעֲצִיצִים בַּחַלּוֹנוֹת : סְנוּנִיּוֹת שֶׁנָּשְׁרוּ מֵאֲוִירוֹניִם מְבַשְֹרוֹת אֶת הָאָבִיב ! הָרְחוֹבוֹת גָּלֶרְיוֹת : נְטַיֵּל בָּהֶן : פֹּה עַרְמוֹנִים עֵירֻמִים מִתְגַּעְגְּעִים עַל צַוְארֵי הַבְּתוּלוֹת שֶׁלִּקְּטוּ אֶת אַלְמֻגֵּיהֶם הַחוּמִים ; … קיראו עוד
* יוֹם אֶחָד הֶחֱזִירָה לוֹ מַרְאָה נְשׁוּיָּה אֶת בָּבוּאָתוֹ שֶׁלֹּא הָיְתָה אֶלָּא בָּבוּאַת אִיּוֹב בְּאִצְטְלַת אָמָּן. אֲבָל בּוֹדֵד הָיָה יוֹתֵר מֵאִיּוֹב כִּי מְשֻׁלָּל הָיָה רֵעִים שֶׁיְּגָרְדוּ אֶת פְּצָעָיו וֶאֱלֹהִים שֶׁאִתּוֹ יָכוֹל לְהִתְוַכֵּחַ עַל מַעֲשֵֹי בְּרֵאשִׁית.
* מְשֻׁגָּע מוֹשִׁיט אֵיזֶה פֶּרַח : – טַיָּלִים הָרִימו אֵלָיו ! רֹךְ הַגֶּשֶׁם עַל הַגַּגּוֹת וִיפִי רָאשֵׁי הַכֶּסֶף שֶׁל הַמָּנֵקֵנִים. כָּזֶה הָאָבִיב בְּחַלּוֹנוֹתֵינוּ. בַּסְּקְוֵר מוּל הַיָּם דֶּקֶל. עָלָיו זָמִיר. בָּעֶרֶב קוֹנְצֶרְט סִי בְּמוֹל שֶׁל מוֹצַרְט. בְּחַדְרִי קִיתוֹן בּוֹ צְרוֹר פְּרָחִים כַּחֲזֵה אִשָּׁה. זֶהוּ אוֹתוֹ הַחִיּוּךְ שֶׁל יוֹם הַדֻּבְדְּבָנִים. אֵלֶּה הֵן אוֹתָן הָאֶצְבָּעוֹת עַל פִּי. … קיראו עוד
* קִיתוֹנִית בִּנְיוּאַנְסִים שֶׁל הַיּוֹם וְהַבֹּשֶֹם הַמְגֻוָּן הָעוֹלֶה מִמֶנָּה : מִכְתָּם מְפוֹרָח כָּזֶה מִקְּיּוֹסְק לְמַעֲנֵךְ. שְׁלֹשֶת עַנְפֵי אִזְדָּרֶכֶת אוֹמְרִים אֶת הַיַּעַר וְגַּמַת הַצִּפָּרְנִים גַּמַת תְּשׁוּקוֹת. יַעַר אַפְלוּלִי בְּקִיתוֹנִית, הָהּ, שֶׁקֶט, וְהַצִּפָּרְנִים הָרוֹקְדִים ? בּוֹ צִבְעוֹנִית, הָהּ, אִי שֶׁקֶט, וְהַקִּיתוֹנִית אֲגַם סְגַלְגַּל בּוֹ נַפְלִיג : הַיַעַר, הַפְּרָחִים וְעֵינֵינוּ.
* שְׁלוֹשָׁה וְרָדִים בַּכּוֹס – גַּמָּה אַחַת הַחוֹזֶרֶת עַל תַּאֲוָתָה – וְהַטּוֹנָלִיּוּת שֶׁל מֵימֵיהֶם עַל הַמַּפָּה בְּאוֹרְצֵל כְּנוֹף. מוּלֵנו הַגַּגּוֹת וַעֲלֵיהֶם הַגֶּשֶם וְהַשָּעוֹן הַמּוֹנֶה אֶת רִגְעֵי הַסּוּפָה. צְרוֹר הָאֹפֶל מְפַזֵּר אֶת עָלָיו, אָנוּ מְלַקְּטִים אוֹתָם לִצְרוֹר אַחֵר. שֶׁהוּא הַמְבַשֵֹּם אֶת לֵילֵנוּ. 40
* תְּמִימִים הַפְּרָחִים תָּמִים הָאָביב : כָּל הַלִּילָך בְּעֵינַיִךְ. נוּחוּ בְּשַׁלְוָה רוֹמַנְטִיקוֹנִים גְּדוֹלִים הַצְּפַרְדְּעִים מְדַקְלְמוֹת אֶתְכֶם מִתַּחַת לְחַלּוֹנִי. זֶהוּ הַיָּרֵחַ בְּכוֹס מַיִם – אֲגַם : בּוֹ צָף רֹאשֵׁךְ הַבָּהִיר-עַרְמוֹנִי. טִיוּלִים אֲרֻוּכִּים, אֲרֻכֵּי צֵל בִּשְֹדֵרַת שׁוֹפֶּן שֶׁעֵצֶיהָ חִקוּ מְנַעַנְעֵי פְּסַנְתֵּר מְפֻלָּסִים רַכָּבוֹת מְהִירוֹת. שׁוּב לֹא תִּפְחַדְנָה הַלְּבָנוֹת עַל סִפֵּי הַחַלּוֹנוֹת. שׁוּב הַמֵלַנְכּוֹלְיָה לֹא תַּטְלִיל … קיראו עוד
ששה תחריטי נחושת 1. כְּבָשִֹים בַּשָּׁמַיִם, כְּבָשִֹים עַל הַכִּכָּר : שֶׁמֶשׁ בְּצַמְרָם, שֶׁמֶשׁ בְּטַלְפֵיהֶם. בָּאֹפֶק דּוֹמְמִים גְּמַלֵּי הָרִים : צַוָּאר עַל דַּבֶּשֶׁת, צַוָּאר עַל דַּבֶּשֶׁת. לְרַגְלֵי שְׁמֵי הַכְּבָשִֹים : צֵל-דְּקָלִים מְשֻׁלָּשׁ. הַצֵּל מְלַקֵּק מַחְצֶלֶת, גַּבּוֹ שֶׁל אַבְרָהָם : אֶצְבְּעוֹתָיו הַמְטֻבָּעוֹת בָּאוֹר. הוּא לֹא מְנַמְנֵם בְּצִלָּן הַיַּעֲרִי שֶׁל חַיּוֹת בָּבֶל הַמְפֻסָּלוֹת בָּאֶבֶן : הוּא מְנַמְנֵם בְּצֵל … קיראו עוד
מִיָּד מִשֶּׁשָּׁכַךְ רַעְיוֹן הַמַּבּוּל, נִשְׁתַּהָה אַרְנָב בְּתוֹךְ הַתִּלְתָּנִים וְהַפַּעֲמוֹנִיּוֹת הַמִּתְנוֹעֲעוֹת, וְהִתְפַּלֵּל תְּפִיָּלתוֹ לַקֶּשֶׁת בְּעָנָן, בְּעַד קוּרֵי הָעַכָּבִישׁ. הוֹ! אַבְנֵי הַחֵן שֶׁהִצְנִיעוּ עַצְמָן, – הַפְּרָחִים שֶׁכְּבָר הֵצִיצוּ. בָּרְחוֹב הַגָּדוֹל וְהַמְסֹאָב, צָצוּ דּוּכְנֵי הַמָּקוֹלִין וְגָרְרוּ דּוּגִיוֹת לְעֵבֶר הַיָּם הַמִּתְרוֹמֵם דְּיוֹטוֹת-דְּיוֹטוֹת כְּעַל גַּבֵּי הַתֲּחֲרִיטִים. הַדָּם זָב נִגָּר. אֵצֶל כְּחֹל-הַזָּקָן – בְּבָתֵּי-הַמִּטְבָּחַיִם, – בַּקִּרְקָסִים, שֶׁחוֹתַמְתּוֹ שֶׁל אֱלֹהִים הֶחֱוִירָה בְּחַלּוֹנוֹתֵיהֶם. … קיראו עוד
אֲנִי מַכְנִיס כַּמָּה מִכֶּם בַּעֲלֵי הַטַּקְט שֶׁבְּחִיוּךְ אֲפִלּוּ לְאִינְטִיִמּיּוּתָה שֶׁל נַעֲרָה אַחַת. אֶת שְׁמָהּ אֲנִי מַעֲלִים כִּי צִלְצוּלוֹ יָקָר לִי כְּעֵינֶיהָ הַיְקָרוֹת לִי שִׁבְעָתַיִם. הַדִּמְדּוּמִים בְּחַדְרָהּ טֶרֶם הִתְקַלְּשׁוּ וְהִיא שׁוֹכֶבֶת עַל סַפָּה כְּשֶׁרֹאשָׁהּ עַל כַּר שֶׁעָלָיו הֶעֱלָה צַיָּר, אֶחָד מִמַּעֲרִיצֶיהָ, אֶת מַעֲשֵֹה “הַמִּצְנֶפֶת הָאֲדֻמָּה” לְמַעַן שַׁעֲשֵׁעַ אֶת יַלְדוּתָהּ. בְּאֵיזוֹ פִּנָּה מִתְפַּלֵּל קַקְטוּס הוֹדִי, עַל כּוֹנָנִית … קיראו עוד
חֲצוֹת-יוֹם. הַמְשׁוֹרֵר הַצָּעִיר אַלְמָן יוֹרֵד אֶל הַיָּם. הַגֶּשֶׁם הַפּוֹרֵשֹ עַתָּה אֶת וִילוֹנוֹ בָּאֹפֶק לִטֵּף אֶת הַבָּתִּים וְהֵם מְחַיְּכִים בְּחַלּוֹנוֹת-עֵינֵיהֶם. בְּעֵינַיִם אֵלֶּה אַלְמָן מַבְחִין רֹאשָׁהּ הַפְּלַסְתֵּר שֶׁל אֵיזוֹ גְרֵטָה גַרְבּוֹ. פַּעַם עָצִיץ הַמִּתְפַּיֵּט כְּבַת-שִׁיר. אַלְמָן מִצְטַחֵק אֲלֵיהֶם בִּשְֹפָתָיו הַגַּמְלוֹנִיּוֹת וּמְדַשֵּׁן אֶת סִיגַרְיָתוֹ עַל זְנָבוֹ שֶׁל כֶּלֶב-זְאֵב הַמְעַיֵּן בְּעַד לוֹרְנֶטַת גְבִרְתּוֹ בַּפְּלָקָטִים הַמְפָאֲרִים קְיוֹסְק. עוֹבֵר הוּא לִפְנֵי … קיראו עוד
הֲרֵינִי מַצִּיג לִפְנֵיכֶם אָדָם-פַּיְטָן: יְהוּדִי מוֹדֶרְנִי הוּא הַמְפָרֵשׁ אֶת פּוֹל וָלֵרִי עַל-יְדֵי ר’ נַחְמָן מִבְּרַצְלָב. הַסּוֹפִיסְטִיקָה שֶׁלּוֹ מְשַׁעֲשַׁעַת וּרְווּיָה מִין לִירִיּוּת קוֹסֶמֶת. נִמְצָא הוּא תָּמִיד עַל פָּרָשַׁת הַדְּרָכִים שֶׁל הַטְּרָגֶדְיָה הַיִּשְֹרְאֵלִית. לִפְעָמִים הוּא מִתְאָרֵחַ עִם גֵּתֶה בְּפֻנְדָק אֶחָד בַּדֶּרֶך לְרוֹמָא, לְרוֹמָא זוֹ שֶהָיוּ נוֹסְעִים אֵלֶיהָ בְּכִרְכֶּרֶת-דֹאַר. בְּשׁוּבוֹ הוּא מַקְרִיא לְפָנֵינוּ, חֲבוּרָה מְצֻמְצֶמֶת, שִׁיר שֶׁאֵין בּוֹ … קיראו עוד
מִסָּבִיב לְכָל שֻׁלְחָן שֶׁשֵׁישׁוֹ מָשׁוּל לַאֲגַם שֶׁעַל פָּנָיו שָׁטוֹת עֵינַיִם כְּבַרְבּוּרִים, (הָהּ, נוֹף בִּלְתִּי נָשׁוּי!) צְרוֹרוֹת אֲנָשׁים כִּצְרוֹרוֹת פְּרָחִים… כֵּן, כִּצְרוֹרוֹת פְּרָחִים הָיוּ, מֵטָפוֹרוֹת. כִּי כָּל אֱנוֹש פֶּרַח הוּא הַנּוֹתֵן אֶת בָּשְֹמוֹ וְרַעֲלוֹ. תְנוּנִי לְפַיֵּט, כִּי הַסְּתָו תָּלָה עַל כָּל צַמֶּרֶת-עֵץ מַחֲרֹזֶת שִׁירִים וַאֲנִי תּוֹלְשָׁם. – הַמֶּלְצַר, בְּמִינוֹרִיּוּת רוֹנֶנֶת, תֵּן לִי מֵי-סוֹדָה, אֲנִי כְּבָר אֲטַפְטֵף … קיראו עוד
שקיעה בשלושה צבעים: שולי המדרכות בדיו זורחת, העננים דשואים בסגול, בחלונות מפזם שחור סומא. החדר פתוח כקופסת פודרה. (הוביגאן או ראשל 1) האלמנה הצעירה — (בעלה נפל מאחד השמים כשאווירונו דולק כנר) — משלבת את ידיה (הידיים של אלמנה צעירה הן כה אווריריות) — על המשי השחור המחפה את ברכיה הוורודות והעצובות. ברנש שברח מחמישה … קיראו עוד
שבע שעות בערב, וכבר היער האפריקני מצית את לילו ברעמות אריותיו, כנוצת תוכיו, בצחוק קופיו ובטלפי דישוניו. בושם-בר זה, הנישא מציורי הפלקט, מספר לנו על לילה רחוק המוככב יותר ושזוועותיו הן עטלפים המרפרפים ממעל לראשינו. אבל, מאחרי גבנו ליל-אביב קרוב עולה מן הים בינות לברושי המדרכות. שנינו מטיילים בין צלליו עד לאותו רגע בו תכריז … קיראו עוד
הָהּ נָדִיב ! הָהּ, יְפֵה-תֹּאַר ! חֲצוֹצְרָה אַכְזָרִית שֶאֵינָהּ מַכְשִׁילַתְנִי ! סַד הַקְּסָמִים! הֵידָד לְמַעַן הַיְצִירָה הַבִּלְתִּי מְשׁעֶרֶת, לְמַעַן גּוּף-הַפְּלָאִים, לְמַעַן הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה ! זֶה הֵחֵל בִּצְחוֹקםָ שֶׁל הַיְלָדִים, זֶה יִסְתַּיֵּם אִתָּם. רַעַל זֶה יְחַלְחֵל בְּכָל וְרִידֵנוּ, אֲפִיּלּו בְּהֶשֹּג הַחֲצוֹצְרָה, נֻפְקַר לְאִי-הַרְמוֹנְיָה עַתִּיקָה. הָהּ עַכְשָׁיו, אֲנַחְנוּ הַדְּווּיִים כֹּה לְסִגּוּפִים אֵלֶּה ! נִצְבֹּר בְּלַהַט הַבְטָחָה בִּלְתִּי … קיראו עוד
זְמַן רַב לְאַחַר הַיָּמִים וְהַתְּקוּפוֹת, וְהַבְּרִיּוֹת וְהָאֲרָצוֹת. דֶּגֶל הַבָּשָֹר הַשּׂוֹתֵת הַמִתְנוֹסֵס עַל מְשִׁי הָאוֹקְיָנוֹסִים וְעַל פִּרְחֵי הַקֹּטֶב; (אֵין פְּרָחִים כָּאֵלֶּה.) חֲצוֹצְרוֹת הַהֶרוֹאִיוֹת נִשְּׁתַּתְּקוּ – אֵלֶּה הַמִּסְתַּעֲרוֹת עוֹד עַל הַלֵּב וְהָרֹאשׁ – הַרְחֵק מֵרוֹצְחִים עַתִּיקִים – הָהּ, דֶּגֶל הַבָּשָֹר הַשּׂוֹתֵת הַמִתְנוֹסֵס עַל מְשִׁי הָאוֹקְיָנוֹסִים וְעַל פִּרְחֵי הַקֹּטֶב; (אֵין פְּרָחִים כָּאֵלֶּה.) נֹעַם ! הַמְּדוּרוֹת הַדּוֹלְפוֹת בְּתוֹךְ רוּחוֹת … קיראו עוד
שלוש נשים בלילה במואב הלכו השואבות אל הבארות בין שִקְמוֹת מחשיכות, בין קולותיו הדועכים של היום – ושלוש הנשים הלכו אל הלילה בלי כדים וראשיהן שחוחים. במואב עמדו נשים בפתחי בתיהן ופניהן בשמש השוקעת שוחקות אל בעליהן השבים מהשדות – ושלוש הנשים הלכו גלמודות ופניהן לוטות דמדומים. במואב הלכו, בין חלילים הומים, כלות לקראת חתנים … קיראו עוד
צבי ניצב על ראש גבעה שסביב לה, בין סלע לסלע, מתרוממים דקלים שכפותיהם אוספות, בין משב רוח למשנהו, צללים ראשונים של ערב שכבר מהלך חרש בפאתי השדות, כהלך יגע העמוס מחשבות שליקט בדרכים. הצללים יורדים על קרני הצבי המציירות באוויר דמות של נֵבל; הצללים יורדים על עיני הצבי שזהבו של יום בהן והמביטות במנגן בכינור … קיראו עוד
הַצַּיָּר הַטִּפֵּשׁ זֶהוּ נוֹף שֶׁמִּסְגַּרְתּוֹ טִשְׁטְשָׁה אֶת צִבְעָהּ הַבְּרוֹנְזָה. נִסְתַּכֵּל בּו לְמַעַן חָרְפּוֹ הַכָּחֹל. בְּצִלָּהּ שֶׁל חֻרְשָׁה, צְבִי יָרוּי מְסַבֵּךְ אֶת קַרְנָיו בַּעֲנָנִים. וּמֵחָזֵהוּ הַבְּלוֹנְדִּי מְקַלֵחַ דָּם שֶׁצַּיָּרוֹ שִׁוָּה לוֹ אֶת עַצְבוּתוֹ. יָכוֹל אַתָּה לְהַבְלִיג עַל הִתְיַפְּחוּת, אֲבָל לֹא עַל הַיָּד הַמּוּשֶטֶת מֵאֵלֶיהָ לֶאֱסֹף דָּם יָפֶה זֶה ! “מִי הִנֵּהוּ, אֵפוֹא, צַיָד רוֹצֵחַ … קיראו עוד
המטוס שהגיח, מן־הסתם, מבין רוכסי ההרים הליליים והרחוקים ועשה את דרכו אל הים שהמה חרישית בחללו של הרחוב, פרץ לתוך תחומו האפל של החדר והתרוצץ בו אילך־ואילך כשמטרטר נוגות ועמוקות בכל מיתריו של קונטרבס. המרחק האינסופי בא להידחק דווקא לבין ארבעת הקירות שלי — אמר לעצמו, רפאל גדיש, ד״ר לפילוסופיה, כשהוא תומך סנטרו בשתי ידיו … קיראו עוד
– בְּלוֹרִית דְּלִילָה, כְּסוּפָה, סְרוּקָה בְּטַרְזָנוּת; עֲנִיבָה שְׁחֹרָה מְשֻׁנֶּצֶת סִכַּת פְּנִינָה וְיָדַיִם רוֹעֲדוֹת עַל הַשֻּׁלְחָן. הָאוֹרֵחַ מְדַּמְדֵּם: יוֹמַן חַיָּיו נָע לְנֶגֶד עֵינָיו כְּסֶרֶט צֵלוּלוֹאִיד. בְּבֶּרְלִין הַלֵּילִית: טִרְטוּר יְרִיּוֹת – רוֹמָן בַּלָּשִׁי עַל מָסַךְ הָרְאִינוֹעַ? הָעַרְפָּד מִדִּיסֶלְדוֹרְף מְסַיֵר אֶת הַכְּרַךְ? הוֹפְּלָה, אָנוּ חַיִּים! – לְפִי בִּמּוּיוֹ שֶׁל פִּיסְקָטוֹר? בְּיָדָיו הַנְּעוּלוֹת כְּסָיוֹת לְבָנוֹת הוּא רוֹשֵׁם בְּגִיר מִילְיוֹנִים … קיראו עוד
הַשֻּׁלְחָנוֹת שְׁרוּיִים בְּמִין הַרְמוֹנְיָה: טֶרֶם הִנִּיחַ עֲלֵיהֶם מִישֶׁהוּ יַד הַמּוֹלִיכָה לְפָנֶיהָ מַקֵּל בַּמְבּוּק דַּק, זְמִירוֹת ווֹלְגָה וּבַּרְקָרוֹלוֹת-וֵנֶצְיָה. זֶהוּ טִיפּוּס! יוֹתֵר מִזֶּה: אָדָם לִירִי! יָעִידוּ עַל כָּךְ עֵינָיו הַכְּחֻלּוֹת הָאוֹהֲבוֹת כֹּה אֶת צְלִילֵי הַמּוּסִיקָה. בַּמִּטְבָּח מְטַגְּנִים אוֹתָהּ שָׁעָה רְווּיָה שְׁנֵי בַּחוּרִים אַלִּימִים וְשַׁתְקָנִים. הֵם דּוֹמִים כָּל כָּךְ לְמַלָּחֵי אֲנִיה שֶׁרָאוּ סוּפוֹת, שֶׁקִּטְּרוּ טַבָּק מֻבְחָר, שֶׁהֵם יְכוֹלִים … קיראו עוד
לְיַד הַדֶּקֶל נְטוּל יָפְיוֹ הַגִּזְעִי סִפֵּר אָדָם צָעִיר לְאֵיזוֹ אַפְרוּרִית-עֵינַיִם חֲלוֹם בְּנֻסַּח פְרוֹיד. אַפְרוּרִית עֵינַיִים זוֹ שֶׁהָיְתָה פַּעַם מְשׁוֹטֶטֶת בְּיַעַר יְחֵפַת רַגְלַיִם, פִּטְרִיּוֹת בְּשַֹעֲרוֹתֶיהָ וְאֵיזֶה פַאוּן בִּדְמוּת אַרְנָב בְּעִקְבוֹתֶיהָ, הִתְאַהֲבָה בְּבָחוּר זֶה. לְהַלָּן נִרְאֶה אִם הִיא תְּקַפֵּד אֶת פְּתִיל חַיֶּיהָ הַיָּרֹק הָאֲבִיבִי. – קָשֶׁה לִי לְדַיֵּיק אֶת הַזְּמַן… שׁוֹמַעַת אַתְּ אֶסִי?… תְּחִיָּלה הָיָה שֶׁטַח מֵימִי … קיראו עוד
כָּל הַזְּוָעוֹת הַמִּפְלַצְתִּיּוֹת אוֹנְסוֹת אֶת הַתְּנוּעוֹת הָאַכְזָרִיּוֹת שֶׁל הוֹרְטֵנֶזְיָה. בְּדִידוּתָהּ הִיא הַמֵכָנִיּוּת הָאֵרוֹטִית, עֲיֵפוּתָהּ, הַדִּינָמִיּוּת הָאוֹהֶבֶת. תַּחַת פִּקּוּחַ שֶׁל אֵיזוֹ יַלְדוּת, הִיא הָיְתָה, בִּתְקוּפוֹת רַבּוֹת, הַהִיגְיֵנָה הַלּוֹהֶטֶת שֶׁל הַגְּזָעִים. דַּלְתָּהּ פְּתוּחָה אֶל הָעֹנִי. שָׁם מוּסָר שֶׁל הַבְּרִיּוֹת דְהָאִידְנָא מִתְעַרְטֵל וּמִתְמַזֵּג בְּגַאֲוָתָהּ אוֹ בְּמַעֲשֶֹיהָ – הָהּ, צְמַרְמֹרֶת נוֹרָאָה שֶׁל אֲהָבִים חֲדָשִׁים שֶׁעַל פְּנֵי הַאֲדָמָה הַמְגֹאֶלֶת בְּדָם … קיראו עוד
כשצללים טובים יורדים על הגגות — נדלקים פנסים בעינו האחת של הגנב. והוא מפריח את דש מעילו באקדח של ניקל. אותה שעה: הוזה מנהל הבנק(אוריון) תחת ברוש המפוסל בבדיל. אהובתו(סיציליאנית) עירומה כמעט, צובטת גיטרה לרגליו. והגנב פוזל אליה, מעל להרים, מעל לחוטי הטלגרף, מעל לאווירונים. וממולו מתרומם הבנק (אוריון) ועליו מתנוססים חיילי עופרת. מנהל הבנק … קיראו עוד
עֶשֶֹר שָׁעוֹת בַּבֹּקֶר פְּתוּחוֹת לַיָם. זַכִּי מְנַגֵּב אֶת הָאָבָק הַלֵּילִי. מִיָּד הַיָּם צָף בָּהֶן מִצֶּבַע הַבָּנָנָה מֵעַל שְׁלֹשׁ הַמַּרְאוֹת. עֵינוֹ הַשְֹמָאלִית שֶׁל זַכִּי עִוֶּרֶת. מוּם זֶה מְשַׁוֶּה לְפַרְצוּפוֹ מִין רוּחָנִיּוּת שֶל קוֹסֵם כּוּשִׁי. עֵינוֹ הַיְמָנִית מַבִּיטָה עַל מְחוֹגֵי הַשָּׁעוֹן הַטּוֹוִים אֶת הַמֶּרְחַקִּים בֵּין לַיְלָה לְלַיְלָה; עַל בַּקְבּוּק הַמִּתְגּוֹלֵל בְּזָוִית כְּגוּף אִשָּׁה שֶׁמַּעֲרִיצֶיהָ נָשׁוּהָ, עַל פִיגוּרוֹת … קיראו עוד
קריאת השכוי ״את רואה, גראציה, את החושך העוטף בליל-אביב זה כל בית ובית שבגטו?…״ ראשה של הנערה הנתון בכבנה של גלימת-משי שחורה נצטדד כלפי פקעת הסמטאות שהתפתלו זו בתוך זו בתחתיתה של הגבעה: ״כן עמנואל, אני רואה את החושך הזה…״ עטלפים התעופפו מצמרתו העבותה של העץ שתחתיו עמדו ונפלו לתוך בקעת-העיר שנהר ליחך את שוליה. … קיראו עוד
“הירח, גם מוקיון לפי מהותו, יוצא לזירה שמימית זו בדמות הסייח שחור הפרווה, הוא דוהר מכוכב אל כוכב ומצליף בזנבו על המזלות.” נתקלתי במשפט זה כשדפדפתי בגליונות של כתב־העת “טורים”, גליונות רחוקים, כתובים בשפה נשגבת, מטאפורית, נשכחת. סיפור אינו סיפור שם, אלא מסכת חזיונות שאינה נכתבת אלא נרקמת ולא בעט אלא בחרט אנוש, החוקק דברים … קיראו עוד
מכונָף זרועותיה החשופות של האקרובטית התחיל הסוס לסחרֵר את הזירה. חצוצרות התזמורת הן שנצחו עתה על קצב פרסותיו. כמו על תבליט היה גופו מפוסָל ומתוח: גזעי ודגנרטיבי. עירום היה, ללא אוכף, ללא רסן ומכונף. רק זרועות האקרובטית שחשופות היו עד ציפורניה העשויות מקושתות על גבו מן הירכיים עד הרעמה. היא היתה נתונה בטריקו של משי … קיראו עוד
הַכָּאַת אֶצְבָּעֲךָ עַל הַתֹּף מְפָרֶקֶת אֶת כָּל הַצְּלִילִים וּמוֹלִידָה אֶת הַהַרְמוֹנְיָה הַחֲדָשָׁה בְּצַעַדְךָ צְעַד, הַהִתְקַדְּמוּת שֶׁל אֲנָשִׁים חֲדָשִׁים וּמַהֲלָכָם הַקָּצוּב. אַתָּה מַטֶּה אֶת רֹאשְׁךָ: הָאַהֲבָה הַחֲדָשָׁה! אַתָּה מַחֲזִיר אֶת רֹאשְׁךָ, – הָאַהֲבָה הַחֲדָשָׁה ! “שַׁנֵּה אֶת גּוֹרְלוֹתֵינוּ, נַדֵּה אֶת הָאֲסוֹנוֹת, הָחֵל מֵהַזְּמַן”, מְזַמְּרִים לְךָ הַתִּינוֹקוֹת. “הַעֲלֵה לְאֵיזֶה מָקוֹם שֶׁהוּא, אֶת תַּמְצִית אָשְׁרֵנוּ וּנְצָרֵינוּ”, מִתְחַנְּנִים לְפָנֶיךָ. … קיראו עוד
מהפסנתר נדרדרה הרפסודיה השנייה של ליסט. בשתי המראות ששיחקו באולם־המרתף, האריכוהו לקילומטרים, צימצמוהו למרובע של נייר נוצץ — פיטפטו הרקדניות. — אחת שתים! אחת שתים! הפסנתרנית הראתה את גלאי הגב זרוע סובין וצמה מקופלת שמסרק נשכה. — אחת שתים! אחת שתים! הרקדנית הראשית שרטטה בקו מלוכסן, בידיים מונפות עיגול שהלך ונצטמצם לנקודה. הרקדניות בשתי המראות, … קיראו עוד
דבשת סמוך לדבשת רובצים ההרים וטלפיהם טובלות בוואדי. אמש, בחצות, נפל הירח לתוך מערה וגשם חפף את רעמותיהם, רעמות השחם. והשמים עולים מן הבקעות, עולים כעננים ומקמרים כיפה שקופה. בדרום — מתגבבות כוורות־חמר: — צרעות שחורות מזמזמות בהן; בצפון — מתעטפים אוהלים בגלימות לבנות, גלימות שהירח סרקן, שהגשם כיבסן, שהשמים סיידום בכחול רוטט. חמישתם יצאו. … קיראו עוד
הַאִם יִתָּכֵן שֶׁהִיא תִּסְלַח לִי אֶת הָאַמְבִּיצְיוֹת הָרְמוּסוֹת בָּזוֹ אַחַר זוֹ, – שֶׁקֵּץ נוֹחַ יְתַקֵּן אֶת דּוֹרוֹת הָעֹנִי, – שֶׁיּוֹם הַצְלָחָה יַרְדִּים אוֹתָנו עַל גַּבֵּי הַכְּלִמָּה שֶׁל אִי-חָרִיצוּתֵנו הַפָטָלִית ? (הָהּ, דְּקָלִים ! יַהֲלוֹמִים ! – אַהֲבָה, כֹּחַ ! – וּלְמַעַל מִכֹּל הַשְֹּשֹּוֹנוֹת וְהַתְּהִלּוֹת ! – מִכָּל צוּרָה, בְּכָל מָקוֹם, – שָֹטָן, אֱלֹהִים, – נְעוּרֵי … קיראו עוד
מִיָּמִין שַׁחַר-הַקַּיִץ מְעוֹרֵר אֶת הֶעָלִים אֶת הָאֵדִים, אֶת הַקּוֹלוֹת שֶׁל פִּנָּה זֹאת בַּפַּרְק, וְהַמּוֹרֵד מִשְֹּמֹאל מְקַפֵּץ בִּצְלָלָיו הַסְגֻלִיִּים אַלְפֵי הַחֲרִיצִים הַזּוֹרְמִים שֶׁל הַדֶּרֶךְ הָרְטֻבָּה. תַּהֲלוּכָה שֶׁל פֵיוֹת. בֶּאֱמֶת : מֶרְכָּבוֹת עֲמוּסוֹת חַיּוֹת עֲשֹוּיּוֹת עֵץ מֻזְהָב, תְּרָנִים וּמִפְרָשִֹים סַסְגּוֹנִיִּים, רְתוּמוֹת לְעֶשְֹרִים סוּסֵי קִרְקָס בְּרֻדִּים דּוֹהֲרִים, וְהַיְלָדִים וְהָאֲנָשִׁים רוֹכְבִים עַל בַּהֲמוֹתֵיהֶם הַנִּפְלָאוֹת בְּיוֹתֵר; – עֶשְֹרִים כְּלֵי רֶכֶב, … קיראו עוד
מִמִּרְפֶּסֶת גַּג : שָׁלָב בָּאַמְפִיתֵאַטְרוֹן (טִיבֶּרְיוּס קֵיסָר, יָדִי עַל מַעֲקֵה-תָּאֲךָ!) מְנִיפַת הָרִים מֵאֲחוֹרַי (קִבָרִים גְּלוּפִים בִּקְפָלֶיהָ) אֲנִי מֵצִיץ בָּךְ, כִּנֶּרֶת : רְאִי עַתִּיק בַּהֲזָיוֹתָיו. וְצֵל, צֵל הַנַּעֲרָה עַל הַגַּג הַיָרֵחַ אוֹ רֹאשִׁי בְּיָדֶיהָ כְּרֹאשׁ יוֹחָנָן : עֵינֵי-פְּסֵיפָס, זְקָנִי מְחַיֵּךְ, שִׁינַי אֲדֻמוֹת רִקְּדִי, שְׁלוֹמִית, כָּנְּרוּ תְּמָרִים, נַפְּצוּ כּוֹכָבִים אֶת הַקַּסְטָנֵטִים. הַיָרֵחַ עָרוּף עַל טַס הַלַּיְלָה ! … קיראו עוד
א. הרוח שנתלשה מהיערות הסמוכים טילטלה את צמרת העץ הפלוח־ברק, והערמונים המידרדרים הרעידו את הנערה. – לך כבר!… קוסטיק התכופף, הרים ערמון, מיעך את קליפתו, והפרי התפצל בכפו עירום ורך. פסעה כמה פסיעות אחורנית; הוא צעד אחריה, גולמי, כרוצה להחזירה לצלו של עץ מקולל זה. – לך כבר!… לך כבר!… — סיננה מבין שיניים הדוקות, … קיראו עוד
כשחף סב קרעה הספינה את הכחול והזהב, שנשבו מחופי אפריקה. כאלבטרוס – עננים בין צפורניו, הים בחזהו – שוטט יהודה הלוי בין מפרש למפרש: אגמים שלווים אלה. בבואות גני קשטיליה עודן זעות על הגלים: הלוי שאף את בושמיהם, העזים בכל הצללים. הקברניט – דיוקן שודד-ים – חשבהו לסוחר עבדי תימן, לסוחר אבני אופיר. הוא אמר … קיראו עוד
חֲצוֹת יוֹם, בִּהְיוֹת שֶׁהַמַּרְאוֹת מְשַׁקְּפוֹת אֶת הַיָּם, הָאֳנִיוֹת הַמִּתְשַֹרְטטֹות עַל הָאֹפֶק מִתְנוֹעֲעוֹת בְּיַרְקוּתָן הַאָקְוָרֶלִית כְּעַרְסָלִים. הַדְּמָמָה יוֹשֶׁבֶת עַל הַכִּסְאוֹת בְּפּוֹזוֹת שֶׁל הָגוּת. הַמֶּלְצַר סוֹעֵד בְּסָלָט וּבֵיצִים. לַאֲמִיתּוֹ שֶׁל דָּבָר הוּא אוֹכֵל אֶת עֵינֵי עַצְמוֹ: הַיְנוּ, אֶת הַזֵּיתִים הַמְּשׁוּלִים לְעֵינָיו. בְּרַפֵּי הַמִּזְנוֹן מִתְגַּנְדְּרִים הַיֵּינוֹת כְּנָשִׁים יָפוֹת כִּי נַרְקוֹזָה מְשֻׁתֶּפֶת לָהֶם. אֲבָל יֵשׁ סָרִיס אֶחָד הַשּׁומֵר עֲלֵיהֶם. … קיראו עוד
הֶלי היתה פחות יפה מן הגיטרה, זולת אצבעותיה: תמיד ב-Re minor. אותו לילה — דמיונו נשנה גם בשאר הלילות — המתינה למעריציה, כשעיניה הירוקות — זוועות במהותה — בנוף הפסיפס שהלבנה ציירה על הגגות. שלושתם באו, זה אחר זה, מאחרי קלעי הלילה כגיבורי תיאטרון, פחות מלומדי ז׳סטות אבל כאובי לב יותר. הראשון, שעיניו הכחולות, שערו … קיראו עוד
– מֵאָה תַּכְסִיסֵי קְרָב שִֹכְלִיִּים לִי! בּוֹנַפַּרְטֶה זֶה נִסָּה תָּמִיד אֶת מַזָּלוֹ! הוּא הָיָה פָטָלִיסְטָן וַאֲנִי לוֹגִיקָן! מְסֻבֵּי הַדֵּקָמֵרוֹן מִתְשַֹרְטְטִים עַל רֶקַע תֵּאַטְרָלִי כָּזֶה: קֶטַע יָם שֶׁהַיָּרֵחַ נָעַץ בּוֹ אֶת כִּידוֹנֵי הַכֶּסֶף, אֳנִיּוֹת בָאֹפֶק, אֳנִיּוֹת שְׁדוּדוֹת מִתּוֹךְ בָּלָדָה; יַד אַחַת מִתְרוֹמֶמֶת: זוֹ הַמַּחְלִיקָה אֶת תִּסְרֹקֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת תִּסְרֹקֶת שְׁכֶנְתּוֹ שֶׁגּוֹן הַהָבְנֶה לָהּ וְאֶת עֵינֶיהָ הַשְׁדוּדוֹת … קיראו עוד
קאַלוואַדוס — שם יקר! חמורי קורדובה האפורים עם האוזניים המטולאות שחור, אינם שותים יותר מאגן המזרקה — התכשיט היחידי בפונדק זה! בחללך, קאלוואדוס, אינם מתבשמים יותר ריחות השום של הצלי, ריחות הזיעה של האבירים הנודדים, של הטוראדורים, של הג׳יטאַנות! בכוכיך מצטופפים צללים שפרצופיהם חבושים מסכות גאז ומביטים בי בעיניים שרופות! — פדרו, הבא יין באותו … קיראו עוד
– הִנֵּה הַגֻּלְגֹּלֶת שֶׁל אַיְנְשְׁטֵיין שֶׁהֻחְלְפָה בְּמֶלְתַּחַת הַתֵּאַטְרוֹן בְּגֻלְגָּלְתּוֹ שֶׁל בַּרְנָשׁ זֶה שֶׁטִּפֵּס עַל גַּב חֲמוֹר עַל גַבֵּי גַּגּוֹת פָּרִיז, הִגִּיעַ לְשִׁיא מִגְדַּל אֵיְפֶל… – וּמִשָּׁם ?… – יְדִידַי, הַרְפַּתְקָנִים אַתֶּם בְּצֵל נַעֲרָה אוֹ בְּצֵל סִיגַרְיָה! נַסּוּ נָא לְהַשְׁקִיף בְּבֹקֶר סְתָוִי מִמַּעַל לַגֶּשֶּר עַל הָאַחִים הָאַלְכּוֹהוֹלִיִּים הָעוֹלִים מֵאַמְבַּטְיָה לֵילִית! רְשׁוּת-הַדִּבּוּר לָזֶה שֶׁפִּלֵחַ אֶת כָֹּל הַסְטְרַטוֹספֵרוֹת … קיראו עוד
פְּתִיחַת הַמְסַפֵּר : – לְאַחַר כִּשְׁלוֹנָהּ שֶׁל הָאָמָּנוּת הַקֻּבִּיסְטִית יִקְשֶׁה לִי לְהַגְדִּיר אֶת קְלַסְתֵּר פָּנַי הַזוֹיתִיִּים. מִי הוּא בְּעֶצֶם פִּיקָסוֹ? אִם לֹא לוּלְיָן אִינְטֵלֶקְטוּאָלִי שֶׁרִמָּה אֶת הַצַּיָּרִים הַקַּרְתָּנִיִּים שֶׁבָּאוּ לְפָּרִיז עַל מְנַת לְשַׁווֹת צוּרוֹת הַנְדָּסִיוֹת לְבָתֵּי הַקַּשׁ שֶׁהָעִזִּים כִּרְסְמוּ אֶת גַּגּוֹתֵיהֶם כֹּה אִידִילִית. אֶחָד מִן הַמְסֻבִּים, צַיָּר שֶׁלָּן תַּחַת כָּל גִּשְרֵי פָּרִיז וְהִטְמִין לְתוֹךְ כִּיסָיו … קיראו עוד
הוא יצא מאולם הקרנבל, שאת בשמיו, אשר חלחלו בחללו, שאף לתוכו כאופיום. ואמנם, מבושם היה כדבעי: ידיו מלאות היו פרחים רמוסים, ועצביו, שנהפכו לתזמורות ג׳ז, דמדמו. הלילה היה קר מאוד ומוככב מאוד. גופו רעד בתוך מכנסי המוקיון הקלים, ופניו המאופרים נעשו זרים לו כמסכה. אם כי פזר ליפהפיות מדריגלים מצודדים לא כבש את לבן, כי … קיראו עוד
הגתית תלויה בין כתפיו, שערו הארוך גולש משולי מצנפתו האדומה, שרוח קלה של צהרי היום מנפנפת בה, מהלך האיש הצעיר ליד חמורו, חמור אפור שבהרה לבנה במצחו, המגשש דרכו בטלפיו הדקות במורדו של ההר הזרוע חלוקי אבנים. כמטחווי קשת, מההר, בגיא, נעים צללים בין תבניות בתים של כפר. האיש הצעיר אוחז בזקנו הסובב את פניו … קיראו עוד
בְּמוֹרַד הַר, הַמַּלְאָכִים מְסַחְרְרִים שִֹמְלוֹת פִּשְׁתָּן בְּמִּדְשָאוֹת שֶׁל פְּלָדָה וּבָרֶקֶת. שְֹדוֹת לֶהָבָה מְדַלְּגִים עַד רֶכֶס הַפִּטֹּמֶת. מִשְֹּמֹאל, רַקְבּוּבִית הַכִּכָּר נִרְמֶסֶת עַל-יְדֵי גַּל מַעֲשֵֹי רוֹצְחֵי-אָדָם, עַל-יְדֵי כָּל הַקָּרְבָּנוֹת וְקוֹלוֹת הַחֻרְבָּן גּוֹלְשִׁים בְּעִקּוּלָם. מֵאֲחוֹרֵי הַכִּכָּר – קַו הַמִּזְרָח, קַו הַהִתְקַדְּמוּת. בּוֹ בַּזְמַן, לְמַעְלָה, סֶרֶט-הַתְּמוּנָה הוּא עָשֹוּי מֵרַעַשׁ הַמְּעַרְבֹּלֶת, מִקּוֹנְכִיּוֹת הַיַּמִּים וּמִלֵּילוֹת אֱנוֹשִׁיִּים. הַנֹעַם הַמְפֹרָח שֶׁל הַכּוֹכָבִים, שֶׁל … קיראו עוד
אַתְּ יָפָה כֹּה, אַתְּ רעה כֹּה ! – אֵין אִישׁ מֵטִיל סָפֵק בָּאִירוֹנְיָה הַלִּירִית שֶׁל הַיְנְרִיך הַיְנֶה ! – … – אֱנוֹשׁוּת; מִגְדַּל בָּבֶל כִּבְיָכוֹל ! פְּסִיכוֹאָנָלִיסְט, סְתָם מְשֻׁגָּעִים. הֲרֵינִי מְצַוֶּה לָכֶם לְכַבֵּד פַּיְטָן כָּמוֹנִי, מוּזוֹת! – … אֶצְבְּעוֹתַי הָיוּ אֲרֻכּוֹת, לֹא גְמִישׁוֹת וַעֲלוּלוֹת מִטַּעַם זֶה לְהִשָּׁבֵר לֹא כְּמֵיתַר הַמּוּסִיקָה. לְפִי שָׁעָה פִּיֵּט לִפְנֵי הַשֻּׁלְחָנוֹת … קיראו עוד
הנהר, שנשא על גדותיו התלולות יערות אפלים, יערות שעל כל אילן מאילנותיהם כבר התקינו שדים ושידות ולילין את לילם, סחף על מדרון גליו שמש סתווית שוקעת שהטילה צוהב־אימים על צריחיה של חורבה גוטית שקיסוס ושרך קמולים השתרגו על קירותיה המעובשים. מתוך חרכי הצריחים הגיחו מפרק לפרק עטלפים שחגו סומים סחור־סחור לעצמם או צנחו־נפלו על גבו … קיראו עוד
מנשה לוין נודע בספרותנו בעיקר כאחד המעצבים המובהקים של לשון התרגום העברית. יקשה להפריז בגודל תרומתו בתחום זה. הוא העניק לנו בלבוש עברי את היצירות ״חוג משפחה״ מאת מוֹרוּא; ״למי צלצלו הפעמונים״ מאת המינגווי; ״התקווה״ מאת מאלרוֹ; ״עלה נידף ברוח״ מאת לין יוּ טאנג; ״בן אחיו של ראמוֹ״ מאת דידרוֹ; ״טיסת לילה״ מאת אגזיפרי; ״בת … קיראו עוד
האופל: פרח־ביצות ללא עציץ רועד בחלל החדר. גיפופי רגליים, לחי מול לחי הביטו שני האחים בפרח זה שגבעולו נעוץ ביער הסמוך. הנה הירח, כצפור, על כרכוב החלון. מעיניה דולף כחול זה לתוך החורשה המגולפת בשמשות. אף לא הגה של צפור אחרת בצרור אורנים עירומים אלה. אבל על הקיר: כינור משתען על קשתו: וירטואוז־שווקים מרופט על … קיראו עוד
בְּנוֹ הֶחָמוּד שֶׁל פָּן ! מִסָּבִיב לְמִצְחֲךָ עֲטוּר הַדְּגָנִיּוֹת, עֵינֶיךָ, גֻּלּוֹת יְקָרוֹת, מִתְנוֹעֲעוֹת. לְחַיֶּיךָ הַמֻּכְתָּמוֹת רֶקַח חוּם שׁוֹקְעוֹת. טְלָפֶיךָ מַבְהִיקִים. חָזְךָ דּוֹמֶה לְנֵבֶל, צִלְצוּלִים מִתְרוֹצְצִים בִּזְרוֹעוֹתֶיךָ הַצְּהַבְהַבּוֹת. לִבְּךָ הֹלֶם בְּבֶטֶן זוֹ שֶׁבָּהּ רוֹדֵם הַמִּין הַכָּפוּל. טַיֵּל-לְךָ בַּלַּיְלָה, וְהַרְעֵד בְּנֹעַם יָרֵךְ זוֹ, יָרֵךְ שְׁנִיָּה זוֹ וְרֶגֶל שְֹמָאלִית זוֹ.
– כָּל פָּנָס הַמַּכְבִּיד אֶת שְׁמֵי הַקָּפֶה הוּא מַזָּל, וּלְוַתִיק הַקָּפֶה פָּנָסוֹ! אֶת בָּחוּר בְּלוֹנְדִּינִי זֶה אֶפְשָׁר לְדַמּוֹת בִרְגָעִים יְדוּעִים לְצֵ’לוֹ: בִּשְׁתֵּי יָדָיו כְּבִשְׁתֵּי קְשָׁתוֹת הוּא מַעֲבִירָן עַל עַצְמוֹ. בֵּין דֶּקֶל לְדֶקֶל מִתְפַּדֶּרֶת שַֹחְקָנִית שֶׁתָּשִׁיר הַלַּיְלָה מֵעַל בִּימָה פְּסֵידוֹ-מוֹדֶרְנִית שִׁירֵי זוֹנָה מֵלַנְכּוֹלִית; בְּאוֹתוֹ רֶגַע שֶׁל הַפִּדּוּר הִיא מְשַׁנֶּנֶת לְעַצְמָהּ “צָרִיך לִהְיוֹת טִבְעִית מְאוֹד כְּמִצְוַת הָרֶזִ’יסֶר, … קיראו עוד
מֵעַל מַדְרֵגַת זָהָב, – מִבֵּינוֹת חֲבָלִים שֶׁל מֶשִׁי, מַלְמָלוֹת אֲפֹרוֹת, קְטִיפוֹת יְרֻקּוֹת, דִּיסְקוּסִים שֶׁל בְּדֹלַח הַמַּשְׁחִירִים כִּבְרוֹנְזָה בַּשֶּׁמֶשׁ, – רוֹאֶה אֲנִי אֶת הַצִּפֹּרֶן מְלַבְלֶבֶת עַל גַבֵּי שָׁטִיחַ הַשָּׁזוּר חוּטֵי כֶּסֶף, עֵינַיִם וּבְלוֹרִית. מַטְבְּעוֹת שֶׁל זָהָב כָּתֹם זְרוּעוֹת עַל הָאָכָטִיס, עַמּוּדֵי הָבְנֶה הַנּוֹשְֹאִים כַּפָּה שֶׁל אַחְלָמוֹת, צְרוֹרוֹת סָטֵן לָבָן, שַׁרְבִיטִים דַקִּים מְשֻבָּצִים סַפִּירִים חוֹרְזִים אֶת שׁוֹשַׁנַּת … קיראו עוד
עַל הַגַּגּוֹת שֶׁל קְלוּבֵּי הַלַּיְלָה הוֹמוֹת חֲרִישִׁית תִּזְמוֹרוֹת הַגֶ’ז כִּי טֶרֶם הִסְתַּדְּרוּ הַכּוֹכָבִים בְּמַעַרְכוֹתֵיהֶם, כִּי טֶרֶם חִיְּכוּ הַפְּרָחִים בַּקִּיתוֹנוֹת, כִּי טֶרֶם סָרוּ הַנָּשִים הָעֵירֻמּוֹת מִמַּרְאוֹת בֵּיתָן, כִּי טֶרֶם הֶחֱוִירוּ דֶקָדֶנְטִית הַמֶּלְצָרִים, כִּי טֶרֶם הֵחֵלָּה נַעֲרָה קְטַנָּה לִמְכֹּר אֶת עֵינֶיהָ בְּעַד שׁוֹקוֹלָדָה, כִּי טֶרֶם הֶאֱפִילוּ צַמְּרוֹת הָעֵצִים בְּצִדֵּי הַמִּדְרָכוֹת, כִּי טֶרֶם כָּלָא הַיָּם אֶת אֳנִיּוֹתָיו כִּי … קיראו עוד
שני החלונות הארוכים מוגפים היו וילונות־תחרים, והלילה בקפליהם. במצודד להם, סמוך לקמטר מזוגג וכלי נוי בו, ישבה בתוך כורסת קטיפה כתומה, סבתא פייגל. מכורבלת בסודר משי מגון הזעפרן, נמנמה, ושביסה העשוי שנצי־סאטין לבנים והמקושט בפנינים זעירות, ריטט קלות. מאמצעיתו של השולחן שנתמשך לאורכו של חדר־האוכל, התרוממו בטור, כמניין השבטים, שנים־ עשר פמוטות כסף, קלועי־קנה, שנשאו … קיראו עוד
שִׁבְעַת מִגְדָּלַיִךְ הַמֻּדְלָפִים יָרֵחַ – נִבְרֶשֶׁת בְּיָדִי הַשְֹּמָאלִית ! – הַדְלִיקִי, יָדִי הַיְמָנִית, נֵר רִאשׁוֹן : לְמַעַן הַחַלּוֹנוֹת הַשְּׁחֹרִים בְּפוֹלִין ! (שְׁכִינַת הַיַּעַר בּוֹכָה בָּהֶם וְרַגְלֶיהָ יְחֵפוֹת). – הַדְלִיקִי, יָדִי הָרוֹעֶדֶת, נֵר שֵׁנִי : לְמַעַן סָבָא שֶׁלִּזְקָנוֹ צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת ! (הוּא מֵרִיחַ לִצְרוֹר-לִילָךְ וְעֵינָיו סוּמוֹת). – הַדְלִיקִי, יָדִי הַמְגַשֶּׁשֶׁת, נֵר שְׁלִישִׁי : לְמַעַן אִמָּא הַבּוֹכָה … קיראו עוד
– הוֹרִידִי אֶת הַוִּילָאוֹת ! חַדְרֵנוּ בְּשָׁעָה זוֹ לִירִי הוּא כְּפֶרַח שֶׁיִקְמַל מָחָר. – פִּתְחִי אֶת כָּל הַפְּסַנְתֵּרִים ! בַּחוּץ גוֹלְשִׁים הָרְחוֹבוֹת עַל הַמֵּיתָרִים הַדַּקִּים בְּיוֹתֵר אֶל הַיָם. – אֵיזֶה צַעַר שֶׁאֲנַחְנוּ נֶאֱלָצִים לְבַטֵּא אֶת עַצְמֵנוּ ! … בַּחֶדֶר מְרַשְׁרְשִים הַקִּירוֹת בְּשֶל צְרוֹרוֹת הָעֵצִים שֶׁבִּתְמוּנוֹת-הַנּוֹף הַתְּלוּיוֹת עֲלֵיהֶם. – אַתְּ וִירְטוּאוֹזִית וְהַפְּסַנְתֵּר הַפָּתוּחַ מֵאֲחוֹרַיִךְ ! אֲנַחְנוּ … קיראו עוד
גִּפַּפְתִּי אֶת שַׁחַר הַקַּיִץ. מְאוּמָה לֹא נָע לִפְנֵי הַטִּירוֹת. הַמַּיִם הָיוּ מֵתִים. גֵיסוֹת הַצְּלָלִים לֹא מָשׁוּ מִנְּתִיב הַיַּעַר. מְשׁוֹטֵט הָיִיתִי, מְעוֹרֵר אֶת הַנְשָׁמוֹת הַחֲרִיפוֹת וְהַתְּמִימוֹת, וְהָאֲבָנִים הַיְקָרוֹת הִבִּיטוּ, וְהַכְּנָפַיִם נִתְרוֹמְמוּ בְּלֹא שָׁאוֹן. הַמַּעֲשֶֹה הָרִאשׁוֹן הָיָה בַּמְּשְׁעוֹל שֶׁנִּתְמַלֵּא כְּבָר קוֹלוֹת רַעֲנַנִּים וַעֲמוּמִים, פֶּרַח שֶׁהִגִּיד לִי אֶת שְׁמוֹ. חִיַּכְתִּי לְאֶשֶׁד בְּלוֹנְד שֶׁגָּלַשׁ בֵּינוֹת לָאַלּוֹנִים : בְּצַמַּרְתּוֹ הַכְּסוּפָה … קיראו עוד
,Two roads diverged in a yellow Wood And Sorry I could not travel both And be one traveler, long I stood And looked down one as far as I could :To where it bent in the undergrowth (“Robert Frost, “The Road Not Taken) א ספר צנום זה – קנקן קטן מלא יין משומר וצלול, שהועלה … קיראו עוד
גדישי חיטה: ישישים חגורים אבנטי קש, הסורקים בליל קיץ את זקניהם, הקלועים דגניות ופירורי לחם. והן צועדות — שלוש הכלות היחפות — על הגבעולים הגדועים, על הקמשונים הצורבים. הכלה הראשונה: גופה נלוש מפת קיבר חמוצה, ושערותיה דולפים ירוקים על כתפיה הרזות. הכלה השנייה: גופה רקוב מגשמים וצמותיה מוטלות על קודקדה, כחלות לא אפויות. הכלה השלישית: … קיראו עוד
הנפשות שמשון דלילה הלץ צלמונע בת-הטוחן דוד דלילה אבי דלילה עתונאי מנצח התזמורת שושבינה א׳ שושבינה ב׳ אהובת צלמונע בעל המרתף ״הפרצוף הצוחק״ מנגן עיוור באקורדיון האקרובטית לילי אפאש א׳ אפאש ב׳ אפאש ג׳ המכשפה זקן זקנה גברתן אהובתו כושי בלט גירלס תזמורת ילדים תוכי005 1 חדר דלילה בנוסח צורי מסוגנן או בטעם 1935: מקושט … קיראו עוד
מַרְאוֹת אָבִיב – חַלּוֹנוֹתַיִךְ אֶת יַמֵּךְ יְשַׁקְּפוּ, עִיר ! עַל רִקְעָם-תְּכֵלֶת אֳנִיוֹת עוֹגְנוֹת וּמִסְגַּרְתָּם זָהָב קְלָסִּי הָהּ, נוֹף ! כְּרוּבִים אִלֵגוֹרִיִּים יְרַנְּנוּ בַּשָּמַיִם הַקְּמוּרִים עֲלֵי גַּגּוֹת, לַפִּידֵי בְּרוֹשִׁים בִּידֵיהֶם, הָהּ, חֲזוֹן הַצַּיָּר ! בְּכוּכֵי רְחוֹבוֹתַיִךְ אֶת חַגֵּךְ יְלָדִים יְחֵפִים יַכְרִיזוּ. נָאִים הֵם כִּי פְּרָחִים יִמְכֹּרוּ. 43
בשנת 1925 עלה ארצה בחור בן עשרים ושתיים, סופר עברי צעיר, עדין הגוף והנפש, מנשה לוין שמו. את ביכורי יצירתו פרסם ארבע שנים לפני כן בירחון ״קולות״ שיצא לאור בוורשא, בעריכת אליעזר שטיינמן, ובהגיעו ארצה היו כל נכסיו – בלבבו: חינוך מסורתי בבית־אבא, נפש פיוטית־חסידית, ידיעת לשונות אירופה הגדולות וספרותן — וצמאון גדול ליצירה עברית … קיראו עוד