תל-אביב קלאסית

A

מַרְאוֹת אָבִיב – חַלּוֹנוֹתַיִךְ

אֶת יַמֵּךְ יְשַׁקְּפוּ, עִיר !

עַל רִקְעָם-תְּכֵלֶת אֳנִיוֹת עוֹגְנוֹת

וּמִסְגַּרְתָּם זָהָב קְלָסִּי

הָהּ, נוֹף !

כְּרוּבִים אִלֵגוֹרִיִּים יְרַנְּנוּ

בַּשָּמַיִם הַקְּמוּרִים עֲלֵי גַּגּוֹת,

לַפִּידֵי בְּרוֹשִׁים בִּידֵיהֶם,

הָהּ, חֲזוֹן הַצַּיָּר !

בְּכוּכֵי רְחוֹבוֹתַיִךְ

אֶת חַגֵּךְ יְלָדִים יְחֵפִים יַכְרִיזוּ.

נָאִים הֵם כִּי פְּרָחִים יִמְכֹּרוּ.

 

43