דמדומים בבית הקפה

A

שולחן 1

–  בְּלוֹרִית דְּלִילָה, כְּסוּפָה, סְרוּקָה בְּטַרְזָנוּת; עֲנִיבָה שְׁחֹרָה מְשֻׁנֶּצֶת סִכַּת פְּנִינָה וְיָדַיִם רוֹעֲדוֹת עַל הַשֻּׁלְחָן. הָאוֹרֵחַ מְדַּמְדֵּם: יוֹמַן חַיָּיו נָע לְנֶגֶד עֵינָיו כְּסֶרֶט צֵלוּלוֹאִיד. בְּבֶּרְלִין הַלֵּילִית: טִרְטוּר יְרִיּוֹת – רוֹמָן בַּלָּשִׁי עַל מָסַךְ הָרְאִינוֹעַ? הָעַרְפָּד מִדִּיסֶלְדוֹרְף מְסַיֵר אֶת הַכְּרַךְ? הוֹפְּלָה, אָנוּ חַיִּים! – לְפִי בִּמּוּיוֹ שֶׁל פִּיסְקָטוֹר? בְּיָדָיו הַנְּעוּלוֹת כְּסָיוֹת לְבָנוֹת הוּא רוֹשֵׁם בְּגִיר מִילְיוֹנִים עַל טַבְלַת הַבּוּרְסָה, מוֹחֲקָן בְּמִמְחֶטֶת מֶשִּׁי מְבֻשֶֹּמֶת.

תִּזְמוֹרוֹת צוֹעֲדוֹת בַּסָּךְ – הַחֲצוֹצְרוֹת הַוַּגְנֶרִיּוֹת! סְחוֹר סְחוֹר לָרַיְכְסְטָג הַבּוֹעֵר כָּמְרֵי ווֹטַאן, מֵרַמְקוֹלִים מְפַעְפֵּעַ קוֹל דְּרָקוֹן שֶׁל דִירֶר. כֵּיצַד נִזְכָּר בְּתַבְלִיט עֲצֵי-תְּמָרִים, – שַׁעַר שֶׁל סִידּוּר? אָה, בְּאַמְסְטֶרְדָּם קָנָה אוֹתוֹ, בָּרֹבַע הַיְּהוּדִי. אוֹתוֹ לַיְלָה מָצָא אוֹתוֹ בֵּין סִפְרֵי הֶרְדֶּר לְגֵתֶה – מְאֻבָּק עַד צַמְּרוֹתָיו הַגְּלוּפוֹת. וּבִזְכוּתוֹ הוּא יוֹשֵׁב מוּל יָם זֶה. רֹאשׁוֹ מִתְנוֹדֵד, מִתְנַגֵּשׁ עִם הֶחָלָל וּמִתְנַעֵר. אַחַר, יַחֲלֹץ שְׁעוֹן זָהָב דַּק מִכִּיס הַחֲזִיָּה וּבְחִיּוּךְ פּוֹחֵחַ בְּפָנָיו הַקְּמוּטִים הַכְּתֻמִּים מִפּוּדְרָה, יְגַשֵׁשׁ בָּאֶצְבַּע עַל הַסְּפָרוֹת: “תָּבוֹא, לֹא תָּבוֹא?”

הִיא בָּאָה – רָהִיט נוֹשָן מְצֻעֲצַע-עִטּוּרִים: סֶרֶט קְטִיפָה הַמְהַדֵּק תִּסְרֹקֶת קִנָּמוֹן, אֶצְעֲדוֹת תֵּימָן וְטַבְּעוֹת שְׁוֵיְצַרְיָה, פֶּרַח זַמְשׁ בְּדַשׁ הַמְּעִיל, אַרְנַק לַכָּה וּכְסָיוֹת בְּאָדֹם יָרֹק.

הוּא אוֹמֵר:
–  יָם יָפֶה.
הִיא מְמַצְמֶצֶת עֵינַיִם הֲזוּיוֹת:
–  כֵּן, יָם נֶהְדָּר.
הוּא מְלַטֵּף אֶת יָדָהּ:
-חָסַרְתְּ אֶתְמוֹל לִבְּרִידְג’.
רִיסֶיהָ הַמְּפֻיָּחִים רוֹטְטִים:
–  לִבְּרִידְג’  אוֹ לְךָ ?
דְּמָמָה. שְׁנֵיהֶם שׁוֹתְקִים: כְּקוּבְיוּסְטוּס וּכְקוּבְיוּסְטוּסִית.