גניוס

מאת ארתור רמבו

A

מתוך “אילומינציות”

הוּא הָרֹךְ וְהַהוֹוֶה מִשּׁוּם שֶׁפָּתַח אֶת בֵּיתוֹ לַחֹרֶף הַמַּקְצִיף וְלִשְׁאוֹן הַקַּיִץ – הוּא שֶׁזִּקֵּק אֶת הַמַּשְׁקָאוֹת וְאֶת הַמְּזוֹנוֹת – הוּא שֶׁהִנֵּהוּ קֶסֶם בַּמְּקוֹמוֹת הַחוֹלְפִים וְהַתַּעֲנוּג הַמֵּעַל-אֱנוֹשִׁי שֶׁל הַתַּחֲנוֹת. הוּא הָרֹךְ וְהֶעָתִיד, הַכּוֹח וְהָאַהֲבָה שֶׁאֲנַחְנוּ בְּעָמְדֵנוּ בְּתוֹךְ הַזַּעַם וְהַשִּׁמָּמוֹן רוֹאִים עוֹבְרִים אֶת שְׁמֵי הַסּוּפָה וְדִגְלֵי הָאֶקְסְטָזָה.

הוּא הָאַהֲבָה, מִדַּת הַשְּלֵמוּת שֶׁנִּתְגַּלְּתָה מֵחָדָשׁ, הָעִלָּה הָעֶלְיוֹנָה הַלֹּא מְפֻלֶּלֶת, וְהַנֶּצַח : מְכוֹנָה הָאֲהוּבָה עַל-יְדֵי תְּכוּנוֹת פָטָלִיּוֹת. לְכֻלָּנוּ הָיְתָה הַחֲרָדָה שֶׁל אוֹנוֹ וְשֶׁלָּנוּ: הָהּ, עֹנֶג שֶׁל בְּרִיאָתֵנוּ, הִתְרוֹמְמוּת שֶׁל כִּשְׁרוֹנוֹתֵינוּ, הָרֹךְ הָאָנוֹכִי וְהַתְּשׁוּקָה לְמַעֲנוֹ, הוּא הָאוֹהֵב אוֹתָנוּ בִּגְלַל חַיָּיו הָאֵינְסוֹפִיִּים…
ואֲנַחְנוּ מַעֲלִים אוֹתוֹ בְּזִכְרוֹנֵנוּ וְהוּא בְּמַסְעוֹתָיו… וְעִם הַהַעֲרָצָה מִסְתַּלֶּקֶת, מְצַלְצֶלֶת, הַבְטָחָתוֹ מְצַלְצֶלֶת: ” לַעֲזָאזֵל אֱמוּנוֹת תְּפֵלוֹת אֵלֶּה, גּוֹפוֹת יְשֵׁנִים אֵלֶּה, מִשְׁפָּחוֹת אֵלֶּה וְצוּרוֹת אֵלֶּה. הִנֵּה, הִנֵּה תְּקוּפָה זוֹ שֶׁיָּרְדָה לְטִמְיוֹן!”
הוּא לֹא יֵלֵךְ לוֹ, הוּא יֵרֵד מִן הַשָּׁמַיִם, הוּא לֹא יִהְיֶה הַגּוֹאֵל שֶׁל זַעַם הַנָּשִׁים וְשֶׁל שִֹמְחוֹת הַגְּבָרִים וְשֶׁל כָּל הַמַּשָֹּא הַזֶּה: זוֹהִי עֻבְדָּה, הוּא הָאָהוּב.
הָהּ, נְשִׁימוֹתָיו, רָאשָׁיו, מֵרוֹצָיו; הַמְּהִירוּת הָאֲיֻמָּה שֶׁל שְׁלֵמוּת הַצּוּרוֹת וְהַפְּעֻלּוֹת.
הָהּ, פִּרְיוֹן הָרוּח וּמֶרְחֲבֵי הַתֵבֵל !
גּוּפוֹ! הַהִתְנַדְּפוּת שֶׁבַּחֲלוֹם, הִשְׁתַּבְרוּת הַחֶסֶד הַמֻּפְרֵית בָאַלִּימוּת הַחֲדָשָׁה!
הָרְאִיָּה, הָרְאִיָּה שֶׁלּוֹ! כָּל הַסִגּוּדִים הָעַתִּיקִים וְהַיִּסּוּרִים הַנִּסְרָחִים אַחֲרֵיהֶם.
יוֹמוֹ! בִּטּוּלָם שֶׁל הַיִּסּוּרִים הַמְרִיעִים וְהַמִּשְׁתַּקְשְׁקִים בַּמּוּסִיקָה הַמְשַֹמַּחַת בְּיוֹתֵר.
מִצְעָדוֹ! הַנְּדוּדִים הַכַּבִּירִים יוֹתֵר מֵהַשִּׁטְפוֹנוֹת הָעֲמֻקִּים.
הָהּ, הוּא ואֲנַחְנוּ! הַגַּאֲוָה הַמְּלֵאָה חֶסֶד יוֹתֵר מֵהָרַחֲמִים הָאֲבוּדִים.
הָהּ, תֵבֵל! הַזִּמְרָה הַצְּלוּלָה שֶׁל אֲסוֹנוֹת חֲדָשִׁים!

הוּא הִכִּיר אֶת כֻּלָּנוּ וְאָהֹב אָהַב אוֹתָנוּ, עָלֵינוּ לָדַעַת, לֵיל חֹרֶף זֶה, זֶה מוּל זֶה, וְהַקֹּטֶב הַסּוֹעֵר עַד הָאַרְמוֹן, מֵהֶהָמוֹן עַד חוֹף הַיָּם, וּמַבָּט אֱלֵי מַבָּט, כֹּחוֹת וְהַרְגָּשׁוֹת עֲיֵפִים, לִקְרֹא לוֹ וּלְהִסְתַּכֵּל בּוֹ, וּלְגַשְּׁשׁוֹ, וּבַבִּצּוֹת וּבִפְסָגוֹת מִדְבָּרִיּוֹת הַשֶּׁלֶג, לְהִכָּרֵך אַחֲרֵי מַבָּטָיו, נְשִׁימוֹתָיו, גּוּפוֹ, יוֹמוֹ.